עבודה סמינריונית בקורס:
תנועות חברתיות ומחאה פוליטית בישראל (10392)
מנחה הקורס: יובל לבל
האוניברסיטה הפתוחה, המחלקה לסוציולוגיה ומדעי המדינה
מגיש: אורי אילון
מנחה העבודה: ד"ר אורי גורדון
תאריך הגשה: 20.6.2006
בחודש מארס 2003 השתתפתי במפגש בן 3 ימים בין סטודנטים ישראלים לסטודנטים פלסטינים ביישוב נווה-שלום. בתום הסדנה נותרתי עם שאלות משמעותיות לגבי האחריות שלי כישראלי לעובדות הקשות ולסיפורי הכיבוש והדיכוי אליהם נחשפתי במהלך הסדנה מצד המשתתפים הפלסטינים שהגיעו רובם מהעיר נבלוס (שכם). למחרת אותה סדנה נדרסה למוות פעילת השלום האמריקאית רייצ'ל קורי על-יד בולדוזר שננהג בידי חייל צה"ל. רייצ'ל הגנה בגופה על בית ברפיח שבעזה שהיה מיועד להריסה במסגרת פעולות ה"חישוף" של הצבא.
עבורי היתה זו הפעם הראשונה שנחשפתי לפעילות ארגון ה- ISM – תנועת הסולידריות הבינלאומית 1 במסגרתה פעלה רייצ'ל קורי. מותה של קורי שהיתה בת גילי (23), בסמיכות לשאלות שהעלה המפגש עם הפלסטינים, הציב בפני את האתגר שבמילוי מקומה כפעילת שלום בשטחים. במותה ציוותה עלי רייצ'ל להקדיש את חיי למאבק למען סיום הכיבוש הישראלי. עוד באותה השנה היה לי הכבוד לקחת חלק בבנייתה של תנועה חברתית חדשה שאחת מהגדרותיה הראשונות היתה "ISM ישראלי". כלומר, קבוצה של ישראל וישראליות הפועלת בשטחים יחד עם פלסטינים, בין השאר באמצעות פעולות ישירות. עם הזמן קיבלה קבוצה זו את השם "אנרכיסטים נגד הגדר".
מאז התגבשה הקבוצה במהלך שנת 2003 עם בניית גדר ההפרדה ביהודה ושומרון, היא שומרת על פעילות עקבית ומתמשכת פחות או יותר בעיקר בכפרים שתוואי הגדר חומס את אדמתם. קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" היא אחד מהמוסדות האנרכיסטיים היחידים הפעילים כיום בישראל, ולכן היא איננה מהווה תנועה חברתית רגילה. חבריה מסתייגים מהשם "תנועה", נמנעים מבחירת מנהיג או מנהל ובוחרים בדרכי פעולה ומיסוד שונות מאלו המוכרות לנו מהמחקר בקרב רוב התנועות החברתיות. כפי שאנסה להציג בעבודתי, השוני הבסיסי נובע מהגדרתה של הקבוצה כאנרכיסטית, כלומר ככזו המתנגדת לכל סוג של שלטון ויחסי מרות.
עבודה זו תנסה לבחון האם וכיצד באה לידי ביטוי האידיאולוגיה האנרכיסטית במטרותיה של קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" ובדרכי הפעולה שלה. עבור שם העבודה בחרתי באחד מראשוני הוגי האידיאולוגיה האנרכיסטית מיכאיל באקונין 2 כסמל לאנרכיזם, ובכפר הפלסטיני בלעין 3 כסמל המאבק הנוכחי של "אנרכיסטים נגד הגדר". עבודה זו תבדוק כיצד מוסד המצהיר על עצמו אנרכיסטי פועל בתוך הסביבה המוכרת של ארגונים לשינוי חברתי ותוך שיתוף פעולה עם ארגונים ופעילים פלסטיניים שלכאורה רחוקים מחלק משמעותי מרעיונות הפילוסופיה האנרכיסטית.
קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" מורכבת מאנרכיסטים ישראלים ופעילי שמאל רדיקלי אחרים, אשר המכנה המשותף של כולם הוא התנגדות לבניית גדר ההפרדה ביהודה ושומרון. הקבוצה מתארת את גדר ההפרדה כ"אחד מהאיומים הגדולים שידעה החברה הפלסטינית במאה האחרונה. אשר מטרתה לגרום לחיי הפלסטינים להיות כה בלתי נסבלים עד שהם יישארו עם ברירה: לעזוב" 4. כפי שמתבטא בציטוט זה מתוך הודעה לתקשורת שניסחה הקבוצה, חבריה רואים בבניית הגדר צעד שמשמעותו טרנספר לפלסטינים. מתוך פרשנות זו, בין השאר, נגזרת גם ההצדקה לאופי הפעולה של הקבוצה – פעולה ישירה 5.
הקבוצה מוגדרת על-ידי פעיליה כקבוצת פעולה ישירה הפועלת בשטחים. כלומר, בניגוד לקבוצות ישראליות אחרות המתמקדות בפעולות סולידריות (כמו הפגנות ותהלוכות פסיביות) וסיוע (כמו העברת מוצרי מזון לערים פלסטיניות הסובלות מסגר) הפועלות אף הן בשטחים הכבושים – קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" מתמקדת בפעולות המתייצבות אל מול גרימת העוול עצמו ומנסות להסירו באמצעות אי-ציות אזרחי.
לא נוסחו מטרות רשמיות לקבוצה וגיוונה האידיאולוגי של חבריה וחברותיה יקשה לעשות זאת. ניתן למצוא בה כאלה הדורשים להזיז את תוואי הגדר אל עבר הקו הירוק וכאלה אשר מתנגדות לכל גבול וגדר 6. למרות שמה, לא כל חברי הקבוצה הם אנרכיסטים אבל כולן מסכימות לדרך פעולה אנרכיסטית אשר תפורט בהמשך.
בעקבות מותה של רייצ'ל קורי, פעילה אמריקאית בארגון הסולידריות הבינלאומי ISM- International Solidarity Movement)) שנדרסה על-ידי דחפור של הצבא הישראלי כשהגנה בגופה על בית ברפיח שיועד להריסה, התכנסה חבורה של ישראלים/ות שהכירו זה את זו ממסגרות ופעילויות שונות שעסקו בהתנגדות לכיבוש ובמאבק בגלובליזציה 7. החבורה החליטה להקים "ISM ישראלי". כלומר, להתחיל לפעול בתוך השטחים ביחד עם פלסטינים בדרך של פעולה ישירה לא אלימה.
באפריל 2003, חקלאי פלסטיני מהכפר מסחה יצר קשר עם הקבוצה והזמינה ליצירת אוהל משותף על תוואי הגדר שעתידה היתה להיבנות על אדמתו. האוהל נהפך למרכז אינפורמציה על הגדר ובמשך שמונה חודשים אלפי פעילים ופעילות ישראלים/ות ובינלאומיים/ות פקדו אותו ולנו בו. במשך כל הזמן הזה, שבעה ימים בשבוע ועשרים וארבע שעות ביממה, הקפידו הפעילים והפעילות על נוכחות ישראלית ופלסטינית רציפה באוהל המחאה.
מתוך החוויה האינטנסיבית והמתמשכת במסחה המשיכה הקבוצה את פעילותה בשטחים: הסרת מחסום ליד הכפר סאלם (יולי 2003), חיתוך גדר ההפרדה שליד הכפרים ענין (אוגוסט 2003) וזבובה (נובמבר 2003) והדבקת פוסטר ענק על חומת ההפרדה באיזור קלקיליה.
ב- 26.12.2003 פרצו חברי הקבוצה את השער בגדר ההפרדה שבין הכפר מסחה להתנחלות אלקנה. במהלך הפעולה נורה גיל נעמתי (שהצטרף לראשונה לפעילות הקבוצה למרות שלא היה חבר פעיל בה) ונפצע באורח קשה. הירי העניק לקבוצה פרסום רב ואף קיבע לראשונה את שמה: "אנרכיסטים נגד הגדר". עד אז גיוונו חברי הקבוצה את השם כשנצטרכו לחתום על הודעות לתקשורת: פעם "יהודים נגד גטאות" ופעם "אנרכיסטיות נגד החומה".
מאז המשיכה הקבוצה בפעולות והפגנות לצד פלסטינים המתגוררים ליד או על תוואי גדר ההפרדה. כיום פעילה הקבוצה בעיקר בהפגנות השבועיות בכפר בלעין אשר ליד ההתנחלות מודיעין עילית ובעוד מספר כפרים ברחבי הגדה המערבית. מידי פעם הקבוצה מקיימת פעולות בתוך תל-אביב כמו הדבקת פוסטרים פרובוקטיביים, ריסוס גרפיטי נגד גדר ההפרדה והצבת שלט ענק על משרדי חברת היי-טק הפועלת מעבר לקו הירוק על שטחי הכפר בלעין. רבים מחברי הקבוצה חווים אלימות משטרתית, מעצרים, הטרדות וציטוטים מצד השב"כ, משפטים ואף תקופות מאסר בשל פעילותם הפוליטית.
למרות שאין חברות רשמית בקבוצה, ניתן להעריך כי קיימים כ- 100 פעילים ופעילות בקבוצה. ברשימת התפוצה של התנועה רשומים למעלה מ- 240 א/נשים אשר חלקם כלל לא גר בארץ. ממוצע הגילאים של חברי הקבוצה הוא צעיר יחסית והגרעין הקשה (הפעילים המרכזיים) מורכב בעיקר מסטודנטים ואקדמאים בגילאי 22-35 ומפעילים בקהילה האנרכיסטית של תל-אביב בגילאי 17-22 שאינם אוחזים בעבודה קבועה. בין כלל הפעילים אפשר למצוא נערים בני14 ואילו "זקן השבט" הינו פעיל אנרכיסט ותיק בן 69 8.
בתחילת דרכה רוב חברי הקבוצה היו בנות אולם כיום רוב חבריה הם בנים. בהמשך העבודה אדון בסיבות או ההערכות לשינוי זה. בנוסף לכך בתחילת דרכה של הקבוצה רוב רובם של חברי הקבוצה היו תל-אביבים ורק מיעוט מקרב חברי הקבוצה התגורר בירושלים ובמקומות נוספים מחוץ לתל-אביב. בשנה האחרונה חל שינוי והקבוצה הירושלמית גדלה בצורה ניכרת. בימים אלה מתנהל דיון בקבוצה לגבי התפצלות לשתי קבוצות שיאפשרו קיום מפגשים בירושלים במקביל למפגשים הקבועים בתל-אביב. פעילים מרכזיים נוספים הינם דוקטורים באוניברסיטה, אומנים ואנשי תקשורת. כל חברי הקבוצה הם יהודים (למרות שחלק משמעותי מפעילותה מתקיים בשיתוף עם פלסטינים) ורובם אשכנזים 9.
המבנה הארגוני הוא אחד הדברים המיוחדים באופן הפעולה של קבוצה זו מתוקף היותה מחויבת לכאורה למבנה אנרכיסטי, כלומר המבנה מתיימר להיות מבוזר לחלוטין ונטול היררכיה. באופן רשמי, איש לא עומד בראש הקבוצה, אין בה חברות רשמית ואין לפעיליה משרד או מרכז פעולה מסויים 10. הפעילים בקבוצה נפגשים בפעולות בשטחים המתקיימות מידי שבוע ובישיבות המתקיימות מידי כמה שבועות בבתיהם הפרטיים.
הישיבות מתנהלות בעזרת רכז שאחראי על מתן זכות דיבור ומעקב אחרי ה"אג'נדה" - סדר העניינים בהם דנים בכל ישיבה. תפקיד זה מתחלף בין הפעילים כמו גם תפקידי מפתח אחרים ביניהם דוברות (ריכוז העבודה מול כלי התקשורת), ארגון הסעות להפגנות (מול חברת ההסעות ומול נרשמים להסעות), הכנת אביזרים לקראת פעולות או הפגנות (בשיתוף פעולה עם הפרטנרים הפלסטינים), גיזברות (ריכוז תקציבה של הקבוצה) וגיוס כספים בארץ ובחו"ל (תקציבה הכספי של הקבוצה מגיע מתרומות, בעיקר מחו"ל ומושקע בהחזר דמי נסיעות של חלק מהפעילים ובמתן משכורת קבועה לעורכת הדין המטפלת בכתבי האישום ובמעצרים המתרחשים במסגרת פעילותה של הקבוצה).
החלטות הקבוצה מתקבלות בקונצנזוס, כלומר בהסכמה גורפת של כלל הפעילים שהגיעו לישיבה. לעיתים קרובות מחליטים הפעילים על פעילותם רק באמצעות קשר טלפוני (כמו למשל שליחת SMS מרוכזת) או באמצעות האינטרנט. רשימת התפוצה המאגדת כאמור יותר מ- 200 חשבונות אי-מייל מהווה כלי משמעותי בהתנהלותה הטכנית של הקבוצה 11. אולם כשהוקמה רשימת תפוצה נפרדת המיועדת לדיונים עקרוניים בניסיון לשמור על רשימת התפוצה העיקרית להודעות בלבד - רשימת התפוצה החדשה נותרה לא פעילה. הדיונים העקרוניים מתקיימים בין חברי הקבוצה בנסיעות הארוכות לפעולות בשטחים, בעזרת תגובות (טוק-בקים) באתר האינטרנט של אינדימדיה-ישראל 12 וכמובן בישיבות.
אנרכיזם הוא הגרעין האידיאולוגי לתנועה שהתפתחה במהלך המאה ה- 19 וביקרה את תפקידה של המדינה במהפכה שהציע הסוציאליזם. המילה אנרכיה משמעה העדר שלטון (ולא אי-סדר, כפי שנתפס בטעות 13 ). האנרכיסטים רואים במנגנוניה השונים של המדינה כלי שרת בידי שליטים שטובת הכלל לאו דווקא מוצבת בפניהם כמטרה עיקרית. הביקורת האנרכיסטית מתרחבת גם אל ריכוזי כוח אחרים מלבד המדינה כמו תאגידים, הנהלות וכל יחסי כוח שבבסיסם אוטוריטה (מרות) או היררכיה.
מטרת האנרכיזם היא מימוש עצמי או אושר, והאמצעי הוא עצמאות, כלומר אי-תלות וחירות אמיתית. האנרכיסטים מדגישים כי אין המדובר ב"חירות פורמלית" המוענקת ומפוקחת על-ידי המדינה ומושתתת על עבדותם של אחרים, אלא בחירות מוחלטת.
מלבד השלילה המוחלטת של צורות ההנהגה מציב האנרכיזם אלטרנטיבה המשלבת אינדיבידואליזם וסולידריות, וכן יסוד מוסרי יציב לצד גמישות ופתיחות לשינויים. למעשה מערער האנרכיזם על הדיכוטומיה בין השינוי המוסרי הפנימי לתמורה הפוליטית החיצונית. בניגוד לקומוניזם אין המדובר במהפכה אוטופית שיש להמתין לבואה, אלא דרך חיים שניתן לקיימה כאן ועכשיו. האנרכיסטים יוצרים אלטרנטיבה באורח החיים ובמבנים החברתיים שהם יוצרים כתחליף למוסדות המדינה ולחברת הלאום.
האנרכיזם מציע אלטרנטיבות שונות לבניית חברה ללא שליטים, כאלה הבנויות על הסכמים וולונטריים (התנדבותיים), ניהול עצמי ושליטה קהילתית באמצעות דמוקרטיה ישירה. כך שבקהילה האנרכיסטית כולם משתתפים (בפועל) ולא רק מיוצגים (פורמאלית).
האידיאולוגיה האנרכיסטית איננה תוקפת רק את המדינה ומדגישה את הצורך במאבק כולל בסוגים השונים הדיכוי והניצול - בשל גיל, מגדר, נטייה, מוגבלות פיזית או נפשית, גזע, לאום ודת, וכן- דיכוי בעלי-חיים או ניצול לרעה של משאבי הטבע. רבים מהאנרכיסטים כיום מדגישים את האופי ההוליסטי של האידיאולוגיה אשר משלבת ביקורת על כלל סוגי הדיכוי ומאגדת, או אמורה לאגד, את שלל המדוכאים/ות אל עבר חירותם. גישה זו נאלצת להתמודד עם ביטויי סקסיזם, מצ'ואיזם, הומופוביה, אכילת בשר ואף גזענות אשר עדיין מנת חלקם של חלק מהתנועה האנרכיסטית.
בספר "קיצור תולדות הרעיון האנרכיסטי", מזכיר יוסף לודן את הפילוסופיות של פרס וסין העתיקות כנושאות "מגמות אנרכיסטיות חזקות" 14. אולם האנרכיזם המודרני נוסח במאה ה- 19 על-ידי הוגים כפייר פרודון (מצרפת), ויליאם גודווין (מאנגליה) ומיכאל באקונין (מרוסיה).
האידיאולוגיה האנרכיסטית זכתה להתעוררות בעקבות תרבות הנגד של שנות ה- 60' וכן בתנועת האנטי-גלובליזציה שהתפתחה בעשור האחרון בעיקר בארה"ב ובאירופה. אחד מביטויי המחאה של תנועת האנטי-גלובליזציה הוא ה-Black Bloc ("הגוש השחור") הנוהג לחסום את כינוסי מנהיגי הקפיטליזם הגלובלי ואף לנפץ חלונות ראווה של תאגידי ענק אכזריים. תנועת האנטי-גלובליזציה (או “גלובליזציה אלטרנטיבית"), על כל גווניה ומורכבויותיה מהווה את התרבות הפוליטית המרכזית באנרכיזם המודרני של ימינו. תרבות זו מתקיימת מחוץ למרחב האקדמי או הפילוסופי, בקרב קהילות שונות בעולם באמצעות אורח חיים אלטרנטיבי ובחירה בטקטיקה של פעולה ישירה ו"הפרעה".
הפוליטיקה של תנועה בינלאומית זו הינה שונה באופן מהותי מהפוליטיקה המוכרת לנו מעולם התנועות החברתיות החדשות (NGOs). תנועה זו, ובמידה רבה גם קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר", לא פועלת בשם הגנה על זכויות אדם ואף לא מדגישה את היסוד המוסרי של פעולתה. דחף החירות העומד ביסוד התיאוריה האנרכיסטית מהווה את אחד המנועים המשמעותיים עבור התנועה. כפי שניסח זאת באקונין: "חירות היא תנאי קודם למוסריוּת. .מבחינת המוסריות האמיתית, המוסריות האנושית ולא האלוהית, כל דבר טוב הנעשה בדרך צו מגבוה שוב אינו טוב ומתגלגל ברע. חירות, מוסריות וכבודו האנושי של אדם –מהותם של כל אלה היא בכך שאדם עושה את הטוב לא מפני שנצטווה לעשות כך אלא מפני שהוא תופס אותו, רוצה בו ומקיים אותו באהבה" 15. ציטוט זה מרמז על המוטיבציה הפנימית-עצמאית המלווה אנרכיסטים בעבודתם הפוליטית. אין המדובר באימוץ תורה כלשהי שנכתבה על-ידי אדם כלשהו, אלא המדובר בהפנמה טבעית של רעיון החירות ונגזרותיו.
ציטוט משמעותי נוסף של באקונין בהקשר זה הוא "תשוקת ההרס היא גם תשוקה בונה" 16. סביב תפיסה זו גובשו רעיונות שונים המשווים בין אלימות של משטרים, חברות מסחריות וגורמי אכיפה לבין מה שנתפס כאלימות של פעילים פוליטיים הנוקטים בטקטיקה של פעולה ישירה אשר אחת ממטרותיה היא גרימת נזק פיזי וכספי לאותם גורמי שלטון או חברות מסחריות.
ראשית, חשוב להדגיש כי עבודה זו דנה באידיאולוגיה ובדרכי הפעולה של הפעילים עצמם בקבוצה, אולם הקבוצה היתה מתקשה להתקיים ללא תמיכת הסביבה הפוליטית הרחבה יותר בה היא פועלת. "מודל הקרחון של קיצוניות פוליטית" שניסח החוקר אהוד שפרינצק 17 מבקש להסביר תנועה חברתית רדיקלית (קיצונית על-פי הגדרתו של שפרינצק) מתוך הדגשת הרקע התרבותי והחברתי הרחב שלה. התנועה עצמה משולה לחלק הגלוי של הקרחון בעוד מתחת לפני המים קיימת מערכת חברתית ותרבותית שלמה המתרחבת בצורת פירמידה. מערכת זו איננה קיצונית למרות שהיא מקיימת קשרים סמויים וגלויים עם התנועה הקיצונית אשר נמצאת על פני השטח.
חברי קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" מהווה את הקצה הגלוי של קרחון הכולל פעילים מקבוצות שונות בשמאל הרדיקלי בישראל (לדוגמא: גושלום, תעאיוש, חד"ש.) אנשי אקדמיה בולטים (לדוגמא: פרופ' טניה ריינהרט וד"ר אהרון שבתאי שליוו את פעילות הקבוצה באוהל המחאה במסחה), אנשי תקשורת (לדוגמא: רונן אידלמן עורך אתר "מארב" שהיה בין מייסדי הקבוצה), אמנים מובילים (לדוגמא: האמן דויד ריב, מנהל בית הספר לאמנות עודד ידעיה וכן השחקנים מנשה נוי וקרן מור שהתייצבו לפתיחת משפטם הראשון של הקבוצה 18 ) וכן קהילת הפאנק והאנרכיזם בישראל (לדוגמא: קולקטיב הפעילים במרכז להפצת מידע "סלון מזל", השותפים לסקוואט בפלורנטין 19 , חברי קבוצת "מאבק אחד" - קבוצה אנרכיסטית לזכויות אדם וזכויות בעלי-חיים.).
כלומר, לתשתית כל תנועה "קיצונית" שייכים האוהדים הלא קיצוניים (או שעצם פעולתם איננה קיצונית) השותפים הפעילים לסדר עולם מקיף, לדפוסי התנהגות יום-יומית ולמערכת נורמטיבית. מודל הקרחון מתמקד ברקע התרבותי-חברתי של הפעילים והתומכים ולא בהנהגתה של התנועה. מודל זה משתלב היטב עם המבנה המורכב של "אנרכיסטים נגד הגדר" שכולל מספר רב של תומכים בארץ ובעולם המאפשרים את המשך פעילות הקבוצה – אם באמצעות תרומות כספיות (בעיקר מחו"ל), אם באמצעות תרומה של יכולות וכישרונות (כמו למשל עיצוב אתר אינטרנט) ואם בהספקת תמיכה מוראלית לפעיליה (הבאה לידי ביטוי בהתייחסויות שונות בתקשורת האלטרנטיבית של ה"סצינה" בה היא מתקיימת).
מבין דרכי הפעולה של הקבוצה בחרתי להתמקד בפעולה ישירה, קבלת החלטות בקונצנזוס והעדר הנהגה – המשקפים תפיסת עולם ופרקטיקה אנרכיסטית.
הבחירה בסוג פעולה של "פעולה ישירה" מעיד על קשר מהותי בין אופי הקבוצה לאידיאולוגיה האנרכיסטית. בבחירת הקבוצה לנקוט בדגם של פעולה ישירה משתמשת הקבוצה באסטרטגיה של "הפרעה" 20. אין זו משובת נעורים או ואנדליזם שמוצא את פורקנו בחיתוך גדר וגרימת נזק לדחפורים של הצבא הישראלי. המדובר הוא בפעילות הבוחרת להתעמת עם העוול עצמו ולעצור אותו או לפחות לעכב אותו. זאת בדומה לביטויי אי-הציות של השחורים בארה"ב, במסגרת מאבקם לשוויון. דוגמא נוספת היא ניסיונות החסימה של הוועידות הבינלאומיות שהתקיימו בסיאטל, גנואה אוויאן ועוד. יש הרואים בתנועת האנטי-גלובליזציה העומדת מאחורי התארגנויות המוניות אלה, כחוד החנית של האנרכיזם העולמי כיום.
כפי שכתב העיתונאי אמיר הלל 21 : "זה כחצי שנה הולך ומתארגן לו גוף צעיר של אנשים, אנרכיסטים ברובם, המתנהגים כאילו היו גוף מחתרתי בלתי אלים נגד הקמת גדר ההפרדה – 'אנרכיסטים נגד הגדר'. דגם פעילותה של קבוצה זו הוא 'פעולה ישירה'. מאחורי צמד מלים אלה עומדת אידיאה כי על אדם בחברה דמוקרטית לפעול למען עצמו ולא באמצעות אדם אחר שיפעל למענו - למשל באמצעות פוליטיקאים. אדם הנוקט פעולה ישירה מבקש להפסיק עוולות הנגרמות לו ולסביבתו במקום התרחשותם, לבדו או יחד עם אחרים. לפיכך הפגנה שקטה הנושאת שלטים בגנות דבר זה או אחר אינה פעולה ישירה, אלא פעולה המבקשת להשפיע על דעת הקהל, וזה בתורו ישפיע על נבחרי הציבור. יש הממהרים להוסיף כי הם פועלים בדרך של פעולה ישירה בלתי אלימה, בהדגישם כי עובר קו גבול ברור בין פעולה אקטיבית לבין פעולה אלימה. חברי הקבוצה אומרים כי לאידיאולוגיה של 'פעולה ישירה' שורשים עמוקים המגיעים עד ימי פעילותו הבלתי אלימה של מהטמה גנדי נגד הקולוניאליזם הבריטי בהודו. בנוסף האידיאולוגיה שלהם יונקת ממאבקו של מרטין לותר קינג למען זכויות השחורים בארה"ב בשנות ה-60. בשנים האחרונות חלה פריחה עולמית לסוג מאבק כזה, לאחר שנים של תרדמה יחסית. שיטת פעולה זו קיבלה חיזוק מהמאבקים של התנועה נגד הגלובליזציה" 22.
בנוסף, דרך קבלת ההחלטות בקונצנזוס מעידה על מבנה אנרכיסטי לכאורה (למרות שגם קבוצות פמיניסטיות ורדיקליות שאינן אנרכיסטיות נוטות כיום לקבלת החלטות בקונצנזוס מתוך ניסיון להכיל ולהעצים גם את המיעוט שבקבוצה). חברי הקבוצה גורסים כי דרך קבלת החלטות בהתאם להחלטת הרוב היא דמוקרטית כביכול אך למעשה פוגעת בזכויותיו של המיעוט בקבוצה.
הטכניקה של קבלת החלטות בקונצנזוס נועדה גם לבסס תמיכה מלאה בהחלטה לקראת יישומה, ולהתמודד עם כל התנגדות משמעותית עוד טרם קבלת ההחלטה. על-פי דרך קבלת החלטות זו יש לקיים דיון ביתרונות ובחסרונות העיקריים של ההצעה או החלופות העומדות על הפרק. לאחר מכן, כל משתתף בוחר בחלופה הנראית לו בשלב זה, כשכמובן יש להגיע להחלטה בקונצנזוס לגבי החלופה שתיבחר. כלומר, גם אם יש אדם בודד שאינו מקבל את דעת הרוב, ההחלטה אינה מתקבלת. הצדדים השונים יכולים לדון בשיקולים המניעים אותם לתמוך בחלופה המסויימת, עד שכולם משתכנעים לתמוך בחלופה אחת, או מגבשים חלופה חדשה המקובלת על כולם.
דרך זו מדגישה מצד אחד את הזכות הלגיטימית של כל משתתף להטיל וטו על החלטה, ומצד שני גם את האחריות של המשתתפים להטיל וטו בזהירות ורק במקרים בהם הם באמת מאמינים שקיים הכרח מהותי בכך. קבלת החלטות בקונצנזוס דורשת זמן רב יותר, ולכן יישומה הופך בעייתי יותר במקרים בהם נדרשת החלטה מיידית או דחופה. למנחה הדיון תפקיד מרכזי בתהליך קבלת החלטות כזה, מכיוון שנדרשת רגישות גם לתוכן הדיון וגם לדינמיקות הבינאישיות בקבוצה, בנוסף ליכולות הקשבה והובלה של הדיון.
הפעילים בקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" מנסים לשמור על תהליך קבלת החלטות בעזרת קונצנזוס, אולם עקרון זה איננו נשמר באדיקות. התהליך מופעל בפגישות בלבד ולא בפעולות הדורשות החלטות מיידיות. הלוקחים חלק בתהליך קבלת ההחלטות הם רק אלה שהגיעו לפגישה (המהווים מיעוט מקרב כלל הפעילים). ובנוסף לכך, קולם של פעילים המתקשים בדיבור בפני קהל נותר חלש והם מתקשים לפרוץ את גבולות הדיון.
כקבוצה המטיפה לעולם ללא מנהיגים חייבת קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" לתפקד ללא הנהגה משלה. ביזור הסמכויות בתנועה מתקיים על-ידי שינויי תפקידים ואף תחלופה של אנשים. השילוב של פעילות אינטנסיבית ושוחקת (פיזית ונפשית) עם היותה של הקבוצה פתוחה כמעט לגמרי (כל אחד ואחת מוזמנים לפגישות ולפעילויות ללא מבחני/תנאי כניסה או תהליך השתלבות כלשהו) – יוצרים תחלופה גבוהה יחסית של הנפשות הפועלות. כך למשל רק אחד מתוך הפעילים הראשונים של הקבוצה עדיין פעיל בה. על מקומו של פעיל מרכזי זה כ"מנהיג סמוי" אדון בעבודתי.
כך למשל כותבת אחת מחברות הקבוצה ברשימת התפוצה: "מתסכל אותי מאוד לראות כיצד בתנועה האנרכיסטית בארץ קיימים מנהיגים – אותם גברים חזקים וכריזמטיים אשר מתהדרים בריבוי מעצרים וחשיפה תקשורתית, אשר אחריהם כולם נוהרים ולקולם כולם קשובים. אז הם אומרים שהם אנרכיסטים ואין להם דרגות על הכתף, וחלק גדול מההחלטות שמתקבלות בעזרתם מתקבלות ברוב קולות בהחלטות 'דמוקרטיות', אך בפועל הכל מכוון לרצונם מתחת לפני השטח, ובפועל קולם גדול יותר, רועם יותר ושווה יותר משל אחרים" 23.
פעיל ותיק בקבוצה עונה לפנייתה של הפעילה: "הפעילות שלנו במאבק נגד הגדר ושאר תחומים נעשית כמאבק של פרטים ולא כשל משתתפים במסגרת של קולקטיב. במצב הנוכחי אין שום אפשרות להתמודד עם חוסר שיוויון ביכולת, במוטיבציה ובהשפעות המגדריות. כאשר פעילות/ים לוקחים על עצמם תפקידים - שלא במסגרת דמוקרטיה ישירה של נציגים, אין פורום מתאים לדיווח, ולביקורת או החלפה של ממלאי תפקידים. כאשר רמת המעורבות והיכולת/ניסיון לא שווה - וכך המצב תמיד, רק מסגרת של ארגון קולקטיבי של דמוקרטיה ישירה יכול למנוע חריגות צורמות. בחברה לא שוויונית בה אנו חיים, רק מאמץ מתמיד של קולקטיב יכול לרסן נטיות לא שוויוניות". הפעיל אף מלין על התייצבות מועטת לישיבות הקבוצה שלא מאפשרת לדעתו לבצע תהליך משמעותי בנושא: "מי שלא מוכן לתרום מעט מן האינדיבידואליות שלו למען הפעילות למטרה משותפת נידון לתסכול מתמיד הנובע מפעילות ספונטנית חסרת מבנה. מנהיגות צורמת ואי שוויון מגדרי הם רק היבט אחד של סגנון פעילות כזה".
מי שזוכה למירב חיצי הביקורת בנושא נטילת הנהגה בקבוצה שאמורה לשלולל כל צורת הנהגה הוא יונתן פולק. פולק נמנה עם מייסדי הקבוצה והוא נחשב לפעיל פוליטי ותיק, מסור וכריזמטי. מעצרים רבים ופציעות במהלך הפגנות מוסיפים נופך של נועזות לפעילותו ולתדמיתו. כלי התקשורת הישראליים נוטים לפנות אליו בכל הקשור לפעילות הקבוצה ולצטט בדרך כלל מדבריו. כפי שעולה מציטוטים נבחרים מכתבות שונות שעסקו בקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר", פולק נתפס כמנהיג הקבוצה, לפחות בעיני העיתונאים: "בכיר האנרכיסטים, או נגיד הרוח החיה שביניהם, הוא איש צעיר בן 21, שנקרא יונתן" 24 , "לרגעים נדמה פולק הצעיר כמתאם פעולות בשטחים" 25 , "יונתן פולק נחשב – על אף שבהתאם להשקפתו האנרכיסטית הוא כופר בתואר הזה – למנהיג הישראלי של המאבק נגד הגדר" 26.
לפני שנתיים, בעקבות ריב עם אחת הפעילות בקבוצה, הצהיר פולק כי הוא מפסיק את מעורבותו בפגישות של הקבוצה אולם שמר על מעורבותו בפעילות בשטחים ואף בייצוגה בפני כלי התקשורת השונים. במשך תקופה ארוכה לא הגיע לפגישות הקבוצה. הדבר איפשר לדמויות חדשות (ברובם גברים) לתפוס מקום משמעותי יותר בהובלת הקבוצה אך מאידך הדגים הדבר את העובדה שהקבוצה איננה מנוהלת בעזרת הפגישות הקולקטיביות (דלות המשתתפים והלא קבועות) אלא נוטה יותר ל"פעילות ספונטנית חסרת מבנה" (כפי שנטען על-ידי אחד מהפעילים באי-מייל שצוטט להלן). באופן פרדוקסלי דווקא חוסר המבנה בקבוצה מעודד צמיחתה של הנהגה בניגוד לרוח האנרכיסטית.
בפרק זה אדון בכמה עקרונות החופפים במידה זו או אחרת את האידיאולוגיה האנרכיסטית ואת עקרונות קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר". כפי שציינתי, הקבוצה נמנעת באופן מכוון מניסוח מניפסטים או רשימת עקרונות שיחייבו את כלל החברים בה. ובכל זאת, קיימים כמה נושאים המוצאים את ביטויים במסגרת הקבוצה מעבר להתנגדות לגדר ההפרדה ומעבר למחוייבות לשם ולפרקטיקה האנרכיסטית. אדון בהתנגדות לשלטון, למדינת ישראל ולמדינות בכלל – העומדים בבסיס ההגדרה לאידיאולוגיה האנרכיסטית. ואז אתייחס בקצרה גם ליחס לתקשורת פמיניזם וקוויריות – הנמצאים בשולי האידיאולוגיה והתרבות האנרכיסטית כפי שפורט בפרק שהוקדש לאידיאולוגיה האנרכיסטית.
במודעה שפירסמה הקבוצה בתחילת דרכה, ביום השנה ה- 14 לנפילת חומת ברלין, כתבה קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר": "לפני 14 שנה, אזרחים פירקו בידיהם את חומת ברלין. הם לא חיכו להחלטות ממשלה או להסכמים בין שליטים. חומת ברלין נפלה. אנחנו נפיל את חומות האפרטהייד. חובתנו האנושית להילחם בפשע. אנרכיסטים נגד גדרות. לא שולטים ולא נשלטים" 27. זהו טקסט אנרכיסטי באופן מובהק המתייחס להתנגדות לצורות שליטה ולחובתם של האזרחים לא לבטוח ב"שליטים" ולקחת את גורלם בידיהם. הטקסט מקשר בין מטרותיה הספציפיות של הקבוצה לאידיאולוגיה האנרכיסטית הכללית בה אחזו רובם המכריע של חבריה באותה תקופה. עם השנים פעילים חדשים נוספו לקבוצה ורוב חברי הגרעין המייסד עזבו אותה. הצטרפות פעילים שאינם מזדהים עם האידיאולוגיה האנרכיסטית הביאה לכך שמשפטים כמו "לא שולטים לא נשלטים", פינו את מקומם בהודעותיה של התנועה לטקסטים המתמקדים בעוולות הנעשים לפלסטינים איתם פועלת הקבוצה. בנוסף לכך, השם "אנרכיסטים נגד גדרות" אשר שימש את הקבוצה בפרסומים רשמיים כמו למשל חולצות טי-שירט והודעות לתקשורת, פינה את מקומו לטובת "אנרכיסטים נגד הגדר". כלומר, המסר האנרכיסטי (המתנגד לגבולות וגדרות באשר הם) צומצם לטובת ההתנגדות לגדר הספציפית הנבנית כיום על אדמת פלסטין. השינוי האידיאולוגי נובע כאמור משינוי בהרכב הפעילים אך גם מהעבודה המתמשכת עם הפרטנרים הפלסטינים (שאינם מזדהים ברובם עם האידיאולוגיה המתנגדת לכל צורת שלטון) וכן מניסיון לחדד את מסריה הפוליטיים של הקבוצה מול כלי התקשורת המסקרים אותה.
הביקורת של הקבוצה על צורות השלטון ומדינת ישראל נבלעה לרוב בסיקור התקשורתי של ביקורת הקבוצה על עוולות הכיבוש. יוצא דופן הוא מאמרו של מירון בנבנישתי מ"הארץ" שתחת הכותרת "קצת אנרכיזם לא יזיק" הגיב לירי על חברי הקבוצה במסחה באופן מפתיע: "מתברר שההפגנה לא כוונה רק נגד הגדר הממררת את חייהם של מאות אלפי פלשתינאים, אלא היתה בה גם התרסה אידיאולוגית מצד המשתייכים לזרם האנרכיסטי כלפי עצם מושג המדינה וקדושת חוקיה, כפי שהם מקובלים בחברה הישראלית. אין לזלזל באתגר האידיאולוגי והאינטלקטואלי שמציבים אנרכיסטים בפני חברה המייחסת ל'מדינה יהודית' ערך אבסולוטי ומקודש וסוגדת ל'חוקים' כאילו הם מגלמים, בעצם חקיקתם, ערכים מוסריים וחברתיים עליונים. אין מדינה בעולם הדמוקרטי, שבה ממלכתיות וכניעה לחוק הן עיקרי אמונה כמו בישראל" 28.
עם זאת, המאבק של אנרכיסטים נגד הכיבוש לצד פלסטינים, חובה בתוכו פרדוקס: הצטרפות למאבק הנוכחי בשטחים משמעותה הצטרפות למאבק למען שחרור לאומי. נשיאת דגלי פלסטין כמו גם עצם השאיפה להקמתה של המדינה הפלסטינית עומדת בסתירה לעמדה האנרכיסטית המתנגדת למדינות באשר הן. חלק מחברי הקבוצה מיישבים סתירה זו באמירה כי מדינת פלסטין היא מדינה שאיננה קיימת ולכן המאבק למענה הוא מאבק למען אידיאה ולא למען מנגנון שלטוני כלשהו. אותם פעילים מבהירים כי מרגע שתוקם המדינה הפלסטינית הם יתמכו בפירוקה, כפי שהם תומכים בפירוקה של כל מדינה.
בהצהרותיה הפומביות של הקבוצה נמנעים חבריה מהבעת תמיכה במדינת ישראל (אותה הם מכנים "מדינה גזענית" ו"לא דמוקרטית") ו/או במדינת פלסטין (העתידית). לאחר הירי בכפר מסחה פירסמה הקבוצה הצהרה בה נכתב: "אנחנו, שעתידה של ארץ זו חשוב לנו. מאמינים שצדק ושוויון משיגים באמצעות הסדרים וולונטריים בין בני אדם, ושהמדינה אינה אלא מכשיר שליטה כוחני בידי קבוצות אתניות ומעמדיות" 29. מציטוט זה, ניכר שחברי הקבוצה לא מאמצים את השיח הלאומני של חבריהם הפלסטינים. הדבר בא לידי ביטוי בשימוש במילה "ארץ" (במקום מדינה) ובהתמקדות בהתנגדות לכיבוש (ולא בשאיפה להקמת מדינה פלסטינית). עם זאת, גם ציטוט זה לקוח מתקופת פעילותה הראשונה של הקבוצה שכיום בוחרת להצניע יותר ערכים אנרכיסטים כגון אלה המובעים כאן.
במאמר "מהפכה חברתית ושחרור בעלי-חיים" מתאר בריאן א. דומיניק את הקשר המהותי בין אנרכיזם והמאבק למען זכויות בעלי-חיים. לצד הנימוק הבסיסי לפיו "אף אחד אינו חופשי עד אשר כולם חופשיים", מצביע דומיניק על החמלה ועל ההתנגדות לאלימות ולניכור כמהווים בסיס לשתי התורות הפוליטיות: טבעונות ואנרכיזם 30.
רוב חברי קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" בתחילת דרכה היו טבעונים ואף קשורים לקבוצות שונות הנאבקות למען זכויות בעלי-חיים. כיום, נדמה שמספר החברים בקבוצה שהנושא קרוב ללבם ירד בצורה משמעותית, אך עם זאת נשמרת המסורת של הימנעות מאכילת בשר, דגים, מוצרי חלב וביצים בכיבוד המוגש בפגישות המשותפות ואף בהתארחות הקבוצה בשטחים. הסיבה לכך היא ככל הנראה שמירת זכויותיהם של המיעוט הטבעוני בקבוצה ואולי אף שמירה על המסורת שהתפתחה בקבוצה.
בכתבה ביקורתית על הקבוצה שהתפרסמה במוסף "סופשבוע" של מעריב, כותב חיים ש. פינקלמן: "מפגש התרבויות הזה [בין היהודים לפלסטינים, א.א.] יוצר לא מעט מצבים הזויים. בדרך כלל, לאחר שהפעילים הקיצונים משלימים את הפעולה שלשמה הגיעו לשטחים, הם מובלים אחר כבוד אל בניין מועצת הכפר המקומי. שם תחת תמונתו של הראיס החי או של יאסין המנוח, הם מוזמנים לפתוח שולחן. לצערם של המארחים, הפעילים מסתפקים רק במיץ, כיוון שכמעט כולם טבעונים אדוקים. הם מסרבים גם לשתייה החמה המוגשת, הרי פולי הקפה נקטפו על-ידי עובדים מנוצלים בדרום אמריקה, ובשר, נו, ברור שזה רצח" 31.
העבודה המשותפת עם הפלסטינים מציבה כאמור אתגרים גם בתחום הקולינרי. האירוח הערבי כולל לרוב בשר וכן במקומות רבים בכפרים בהם פועלת הקבוצה מגדלים בעלי-חיים בתנאים קשים. אחד השיאים של "התנגשות התרבויות" הזו באה לידי ביטוי בפעולה ישירה שהתקיימה בכפר בלעין ובה נעשה שימוש בעז. מורכבות עמדתם של חברי הקבוצה מתבטאת בתגובתו של אחד הפעילים בקבוצה באתר האינטרנט אינדימדיה לידיעה המדווחת על הצבתו של כלוב גדול על תוואי הגדר לתוכו נדחסו 4 פלסטינים, 3 ישראלים, 3 בינלאומיים ועז:
did we forget our solidarity with all victims of oppressions that are not only humans??? for the next demo let's take babies from bil'in and tie them to trees (with a nice warm blanket) to show our resistance to the wall, babies will be effected by it as well, won't they? or maybe we shouldn't make a living creature that is not capable of understanding the political situation join a demonstration, even if they will suffer from the wall. sorry, but i don't think that we should forget the ideology of many of the activists in the group, even if our Palestinian partners believe in different things, and i don't think that an action like this would have been accepted by the group in any meeting 32.
יגאל סרנה מ"ידיעות אחרונות" מבחין אף הוא בקשר בין הפעילים למען זכויות בעלי חיים המפגינים נגד תאגיד המזון המהיר "מקדונלדס" לבין פעילי הקבוצה שפרצו את שער גדר ההפרדה במסחה: "אנרכיסט הוא אדם שבא להפוך סדרי עולם, להפר שיטה, להטיל ערבוביה, בהלה, להטיל פצצה על מרכבת יורש-העצר. להחריב בניין. אבל האנרכיסטים של הגדר נראים בדרך מוזרה, פארודית כמעט, כמי שבאים להשיב סדר על כנו. למשל, לאפשר לחקלאי להגיע לאדמתו. זה לא אקט אנרכיסטי. או לפתוח שער שלוש פעמים ביום. או להפיל גדר שחוסמת חיים תקינים. כך שיש משהו טורד בהיפוך הזה. האנשים שטלטלו את הגדר קוראים לעצמם 'האנרכיסטים של הגדרות'. אני רואה אותם כל יום ד' ליד הבית שלי. הם עומדים בשורה שקטה ולא ארוכה מול סניף 'מקדונלדס' בלונדון מיניסטור ומפגינים נגד החברה שהורגת בעלי חיים עבור הג'אנק-פוד שלה. אלו האנרכיסטים שלנו" 33.
הקהילה האנרכיסטית זוכה לסיקור תקשורתי עויין בדרך-כלל. התקשורת הממוסדת יצרה עבור האנרכיסטית תדמית של אלימים, ונדליסטים משוללי ערכים המהווים סכנה לציבור ולדמוקרטיה. זו אחת הסיבות שהאנרכיסטים עצמם מתייחסים לתקשורת הממוסדת בעוינות ויוצרים לעצמם אמצעי תקשורת אלטרנטיביים שאינם תלויים בשיקולי רייטינג, שיקולים מסחריים ובקשרים עם הממסד השלטוני.
למרות זאת, קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" איננה מסתירה את רצונה בסיקור תקשורתי רחב ככל האפשר. זו אחת הסיבות המרכזיות להוצאה אל הפועל של פעולות יצירתיות שונות ומקוריות. לכל פעולה מתנדבים לפחות שני פעילים "לעשות תקשורת". הכוונה היא לאחד המדווח מהשטח על התפתחויות העשויות לעניין את הכתבים הרלוונטיים (עצורים, פצועים, עצירת דחפורים, חיתוך גדר.) ופעיל נוסף שאיננו מגיע להפגנה עצמה אך תומך בה באמצעות הפצת המידע למערכות כלי התקשורת השונים.
בתחום זה בולטים מספר פעילים מצומצם אשר התמקצעו בקשריהם עם כלי התקשורת ומרכזים את עבודת הדוברות באופן ריכוזי למדי. אולי מחוסר תשומת לב ואולי בשל העדר עניין של שאר הפעילים בנושא התקשורתי, הודעות לתקשורת וראיונות אינם מתואמים עם כלל חברי הקבוצה והם מתקיימים לרוב על בסיס הכרות אישית בין הפעיל לכתב.
במאמר שכתבתי עבור המגזין "מצד שני" שעסק בקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" ויחסה לתקשורת, דנתי ביחסה המורכב עם התקשורת הישראלית בנקודת המפגש האינטנסיבית שזימנה לקבוצה פציעתו של גיל נעמתי במהלך פעולת חיתוך הגדר במסחה: "הזרקור הפתאומי הציב אותנו בעמדה בעייתית- ניצבים על במה שלא ממש בחרנו בה, כואבים את פציעתו של חברנו ועדיין חפצים בהפצת המידע על העוול שבגללו חתכנו את הגדר. .חלקנו צברנו עוינות כלפי התקשורת הממוסדת, אך כשניתנת הבמה ולכאורה מוצבת האופציה לשנות את סדר היום הציבורי – קשה לסרב. מכיוון שלא כולנו מגדירים את עצמנו אנרכיסטים אך כולנו מסכימים לשיטת עבודה אנרכיסטית ללא מנהיגים ומונהגים, ללא היררכיה ותוך שיתוף מקסימלי של כל חברי הקבוצה ניסינו לבזר את מלאכת הדוברות מול כלי התקשורת השונים. תרגלנו בינינו סימולציות של ריאיון, משתפים אחד את השני בניסיון שצברנו" 34.
המאמר נחתם במדרג אידיאולוגי המבטא כמה מהרבדים הרעיוניים השונים של הקבוצה: "ניסינו לספק לתקשורת את מה שהיא רוצה ("אז למה הם ירו עליכם? איך הרגשת כשירו? אתה לא מפחד ממחבלים מתאבדים? אתה יכול לסדר לי ריאיון בלעדי עם גיל נעמתי?") אבל גם לדבר על ירי על מפגינים ולא רק על מפגינים ישראלים יהודים, על השער הסגור במסחה ולא רק על הירי, על נזקי הגדר בכלל ולא רק על מסחה, על מדיניות אפרטהייד וטרנספר ולא רק על הגדר ואולי אפילו על אנטי-ציונות ואנרכיזם ולא רק על פלסטין".
על-פי התפיסה האנרכו-פמיניסטית שהתגבשה במהלך הגל הפמיניסטי השני בשנות ה-60, הפטריארכיה (שלטון הגברים ) הינה התגלמות של היררכיה, ולכן מהווה בעיה בסיסית בחברה. אנרכו-פמיניסטים מאמינים שהמאבק נגד הפטריארכיה הוא חלק אינטגרלי ממלחמת המעמדות ומהמאבק האנרכיסטי נגד המדינה. האנרכו-פמיניזם קיבל את השראתו מהוגי דעות ותאורטיקנים של תחילת המאה ה-20 כדוגמת אמה גולדמן ומסתייג מרעיונות של אנרכיסטים מסורתיים רבים כגון פייר -ג 'וזף פרודון ו מיכאל באקונין ש ראו בפטריארכיה בעיה מינורית שקיימת רק כחלק מה קפיטליזם וצפו שתעלם יחד איתו.
כפי שציינתי, חל שינוי לרעה בקבוצה בכל הקשור לייצוג של נשים מבחינה מספרית ואף בכל הקשור לאופי התכנים ולביטוי של הנשים בקבוצה. בדיקת תמונה המתעדת את פעולת חיתוך הגדר בכפר מסחה בסוף בשנת 2003 מראה שרוב הפעילים המרכזיים בקבוצה היו פעילות. בדיקה מספרית של ישיבה או הפגנה כיום מעלה כי רוב רובם של הפעילים הינם גברים 35. חלק מהחברים בתנועה תולים את השינוי בדרך הפעולה "הצבאית" שסיגלה לעצמה הקבוצה עם השנים מול ניסיונות הצבא לדכא את פעילותה. ביטוי נוסף לכך מהווה העובדה כי שניים מתוך הפעילים המרכזיים בקבוצה (הגרעין הקשה) הינם יוצאי יחידות קרביות בצבא.
במכתב לרשימת התפוצה מקשרת אחת הפעילות בקבוצה בין הבעיה המגדרית לבעיה ההנהגתית שדנתי בה: "כמובן שנשים מדוכאות כאן, והיחידות שמצליחות להתבלט הן אילו אשר נוהגות בדיוק כמו הגברים; כמובן שפעילים חדשים מדוכאים ומושתקים, ואין ביכולתם להתקדם ולהתפתח כי קולם תמיד מבוטל" 36.
רבים ורבות מהקבוצה מגדירים עצמם כהומואים, לסביות, בי-סקסואלים, טראנס-סקסואלים וקוויריות. זהויות מיניות חריגות אלו משתלבות היטב באידיאולוגיה האנרכיסטית שבבסיסה פירוק מבנים שמרניים, אולם מהוות אתגר משמעותי עבור הפרטנרים הפלסטינים הנטועים בחברה מסורתית ושוביניסטית. כפי שהפעילים מסתירים כתובות קעקע ועגילים במקומות שונים (המהווים חלק מתת התרבות, או תרבות הנגד, הפאנק המקושרת לאנרכיזם), כך לעיתים קרובות מסתירים הפעילים את זהותם המינית מפני הפרטנרים הפלסטינים. למעט השותפות המתמשכת באוהל המחאה בכפר מסחה שיצרה אינטימיות ושיתוף נדירים, מתקשים הפעילים הקווירים להרחיב את מעגלי השיתוף עם הפלסטינים שהיחסים איתם נותרים לרוב על בסיס פוליטי-מחאתי. לאור השותפות המתמשכת בכפר בילעין, לאחרונה נעשו גם שם ניסיונות להרחיב שותפות זו ולהיפגש גם לצורך שיעורי ערבית, חקלאות אורגנית וסדנאות מאורגנות.
"כשמדברים על שמאל סהרורי, מתכוונים אליהם. חבורה קיצונית שיוצאת מידי שבוע לחבל בגדר ההפרדה, וגאה לפגוע בבטחון המדינה. קבלו את לייזר, כהניסט לשעבר שהפך לדראג קווין בשם סמירה, ג'מילה הלסמית הערבייה וליעד זונת הסאדו-מאזו. המחאה מעולם לא נראתה הזויה יותר" 37. כתבה זו מתוך המגזין "סופשבוע" של מעריב, מדגימה לא רק את הגיוון שבזהויות המיניות של חברות וחברי הקבוצה אלא גם את רצון חבריה לחגוג את החריגות המינית. כפי שמבטאת זאת התיאוריה הקווירית שהתגבשה סביב כתביו של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו 38 , תרבות החריגות עצמה נושאת עימה ערך משמעותי אל מול החברה הליברלית-ויקטוריאנית-שמרנית 39.
בסקירה של תולדות האנרכיזם בישראל כותב אבי פיטשון בפורטל "אנרג'י" על התפקיד המשמעותי והמורכב של קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" בגלגול של רעיון האנרכיזם בישראל וכן במאבק נגד תוואי גדר ההפרדה: "הגלגול המשמעותי הנוכחי של פעילות אנרכיסטית בישראל, 'אנרכיסטים נגד הגדר', יכול כמעט להיראות כרגרסיה ברמת היותו כה מפוקס בנושא פוליטי מבודד מהקשר רחב ומקומי לחלוטין. אבל שוב, מדובר ביכולת האנרכיסטית לשנות צורה בהתאם למתרחש בניגוד להצמדות דוגמטית לאידיאולוגיות נוקשות או הרגלים קודמים. שלטון שרון דחף קבוצה מיליטנטית זו לפעולה ישירה ברורה, חד-משמעית, ובלתי-מתפשרת נגד עוולה אחת סימבולית. 'אנרכיסטים נגד הגדר' עושים את העבודה השחורה של השמאל כולו, חוזרים לאחריות, לרצינות ולהקרבה עצמית כי זה מה שהתקופה דורשת. העמידה שלהם בקו האש של מי שאולי למדו איתם באותו בית-ספר, עד שבסוף כדור אחד פגע בפעיל גיל נעמתי, היא שהביאה גם את האנרכיזם וגם את הרגע בו הכיבוש הוחל על אזרחים ישראלים יהודים, לסלון של כ-ו-ל-ם. אין ספק כי הזמזום המוסרי העיקש של האנרכיסטים סביב הפגיעה המיותרת של תוואי הגדר בחייהם של סתם אנשים שרוצים לחיות נורמלי סייעה לבג"צ לזכור את תפקידו בהכרעה השפויה על שינוי התוואי הנדרש" 40.
פיטשון, שנחשב לדמות כמעט מיתולוגית בתולדות התנועה האנרכיסטית בישראל, רואה בקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" מעין מוטציה שהיא תוצר של הכיבוש המתמשך. המצב הקיצוני, לדעתו גרם לאנרכיסטים בישראל לנקוט עמדה שהיא "שמאלנית" בבסיסה (ולכן לא אנרכיסטית). אולם פיטשון עצמו מצביע גם על התרומה המשמעותית של הקבוצה לקידום הרעיון האנרכיסטי בישראל.
בעבודה זו סקרתי את תולדות קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר", הרקע לפעילותה ותמצית האידיאולוגיה האנרכיסטית. הראיתי את היחסים המורכבים בין הקבוצה לאידיאולוגיה בשמה היא כביכול פועלת. התמקדתי באופן קבלת ההחלטות, דרכי הפעולה של הקבוצה ובחינה של מטרותיה. ניסיתי להתגבר על הקושי שבניסוח רעיונות המחייבים את כלל חברי הקבוצה באמצעות בחינת התייחסויות של עיתונאים ובדיקה של טקסטים רשמיים פחות או יותר שנכתבו בשם הקבוצה. כמו-כן, דנתי באתגר שמציבה העבודה המשותפת עם פרטנרים פלסטינים עבור קבוצה רדיקלית שצמחה מתוך תרבות מערבית.
ההוגה האנרכיסטי המודרני חכים ביי מצביע על האופציה המוגבלת למרידה מול כוחות תאגידיים ושלטוניים בעלי עוצמה בלתי מוגבלת. לטענתו, מה שנותר לאנרכיסטי בן ימינו הוא יצירת "T.A.Z" 41 , אזור אוטונומי ארעי, שבו החוקים יהיו שונים מאלה שהחברה השמרנית או המדינה הדכאנית כופה על היחיד. מול הגדרת הצבא על אזור ההפגנה של אנרכיסטים נגד הגדר כ"שטח צבאי סגור" ציירו האנרכיסטים שלט עליו כתבו: "שטח אזרחי משוחרר". בעצם יצירת קהילה סולידרית המורכבת מאזרחים הפועלים מול ממשלות – מצליחים "אנרכיסטים נגד הגדר" ליצור T.A.Z שהוא אכן זמני ומוגבל גיאוגרפית. אולם לטעמי, זהו סוד הצלחתה המוגבלת של הקבוצה. לא בשאיפה או בתרומה למהפכה כוללת (בדמות נפילת הגדר או שינוי חברתי אנרכיסטי טוטאלי) כי אם ביצירת שותפות אלטרנטיבית שבסיסה איננו דת או לאום. ואולי זהו למעשה תמצית הרעיון האנרכיסטי.
אתר קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר":
ויקיפדיה (אתר אנציקלופדי אינטראקטיבי):
אתר אינדימדיה-ישראל – קבוצת תקשורת עצמאית:
רשימת התפוצה של הקבוצה:
http://lists.riseup.net/www/info/againstwall
יסעור אברהם (עורך), אנרכיזם – אנתולוגיית מאמרים, הוצאת רסלינג, תל-אביב, 2004.
לודן יוסף, קיצור תולדות הרעיון האנרכיסטי, תרגם מיידיש: אברהם ליסוד, הוצאת פראבלעמען, 1985.
אילון אורי, "מיהודים נגד גטאות לאנרכיסטים נגד הגדר", בתוך: מצד שני (9, 2005), הוצאת המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית.
אידלמן רונן, "ואף על פי כן", בתוך: מצד שני (14-15, 2006), הוצאת המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית.
ביי חכים, TAZ: אזור אוטונומי ארעי, תל-אביב, רסלינג, 2003.
הלל אמיר, “עשרים מטר של אטימות", מתוך: אתר "הגדה השמאלית" (פורסם ב: 3.1.2004):
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=1727
ארכיון קטעי עיתונות (מעריב, ידיעות אחרונות והארץ).
הודעות לתקשורת ששיגרה הקבוצה לתקשורת הישראלית לאורך שנות פעילותה.
ראיונות עם פעילים ופעילות בולטים מקרב חברי קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר".
Palmer K. L and Owens L., Making The News: Anarchist Counter-Public Relations on the World Wide Web. Critical Studies in Media Communication 2003. Vol. 20, Issue 4, pp. 335-361
Uri Gordon, Anarchism and Political Theory: Contemporary Problems, PhD thesis for the University of Oxford.
We are All “Anarchists Against the Wall" - Notebook by the Italian anarchists federation:
1 ISM – International Solidarity Movement , תנועה פלסטינית-בינלאומית הפועלת בשטחים הכבושים בעיקר בשיטת פעולה ישירה לא אלימה. כלומר, מפגש ישיר עם גורם העוול (בניגוד לשיטת מחאה פאסיבית המתבטאת לדוגמא בנשיאת שלטים בכיכר העיר)
2 1876-1814. בן אצולה שבחר להתמסר לפילוסופיה ולהשתתפות במרידות שונות ברחבי אירופה במחצית המאה ה- 19. ביקר בחריפות את מרקס ואת הקומוניזם ונחשב לראשוני מנסחי האנרכיזם המודרני. מאז שניסחה באקונין זכתה האידיאולוגיה האנרכיסטית לתוספות ועידכונים שאת חלקם אסקור בפרק שיוקדש לנושא.
3 מאז ינואר 2005 מתנהלות בכפר בלעין שממערב לרמאללה הפגנות שבועיות כנגד הגדר אשר נבנית על אדמות הכפר. ההפגנות מתאפיינות בשיתוף פעולה בין הפלסטינים המקומיים (חברי הוועדה העממית נגד הגדר), פעילים בינלאומיים (בעיקר מארגון הסולידריות הבינלאומי – ISM – International Solidarity Movement) וישראלים אשר רובם מקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר".
4 מתוך הודעה לתקשורת שנשלחה על-ידי הקבוצה בתאריך 23.2.2004.
5 כאן אולי המקום להזכיר התבטאויות של גורמים מרכזיים בשמאל כמו הסופרים דויד גרוסמן ועמוס עוז שטענו בעבר כי "כשיבואו המשאיות להעמיס פלסטינים לטרנספר – אנחנו נשכב מתחת לגלגלי המשאיות". על-פי אותו היגיון חסמה בגופה רייצ'ל קורי את הדחפור שהרס את הבתים ברפיח ופעילי "אנרכיסטים נגד הגד" חוסמים בגופם את הדחפורים הבונים את גדר ההפרדה. על פרקטיקת המחאה "פעולה ישירה" – ארחיב בהמשך העבודה.
6 לכן על חלק מפרסומי הקבוצה שמה הוא "אנרכיסטים נגד גדרות" ולא "אנרכיסטים נגד הגדר". הדבר תלוי לעתים במי שניסח את הפלייר או עיצב את החולצה.
7 שם כללי לתנועה הכלל עולמית המציעה אלטרנטיבה, או אלטרנטיבות, לקפיטליזם חוצה הגבולות הנשלט בידי התאגידים המסחריים.
8 ליאת שלזינגר, "הזקן והדם", מעריב, המגזין, 28.5.2006. “אילן שליף כבר בן 70, אבל זה לא מונע ממנו להגיע מידי יום שישי להפגנות נגדר הגדר בבילעין, ולהתעמת עם חיילי צה"ל".
9 לא עומדים בפניי נתונים מדויקים לגבי נתון זה מלבד מבט בגוון פניהם של המשתתפים בישיבות ובפעולות של הקבוצה, וכן – בדיקה מקרית של רשימת שמות משפחתם של הפעילים: גרייבסקי, סניץ, אידלמן, קנטרוביץ..
10 בניגוד לקבוצות אנרכיסטיות אחרות הפועלות כיום, בחרה הקבוצה שלא לעשות שימוש קבוע בחלל המהווה את מרכזה של הקהילה האנרכיסטית בתל-אביב - "סלון מזל" (מרכז קהילתי לשינוי חברתי). זאת, אולי כדי לשמור על פתיחות כלפי קהלים אחרים שאינם נמנים על באי המקום.
11 מעניין לציין שלאורך זמן סירבה הקבוצה להשתמש ברשימת תפוצה, מתוך רצון להקשות על גורמי הביטחון הישראליים את המעקב אחריה. גם אתר אינטרנט רשמי לא היה לקבוצה עד לאחרונה.
13 באקונין לדוגמא היה חסיד של ארגון מסודר ושאף שיהיה זה ארגון נטול היררכיה ובירוקרטיה.
14 יוסף לודן, עמ' 10.
15 באקונין מיכאל
16 באקונין, הריאקציה בגרמניה, 1840.
17 אהוד שפרינצק, גוש אמונים: מודל הקרחון של קיצוניות פוליטית, מתוך מקראת הקורס “תנועות חברתיות ומחאה פוליטית בישראל".
18 ורד לוביץ', Y-net, 18.10.2004, “שופט תקף ההחלטה להאים מפגינים נגד הגדר – האמנים יאיר גרבוז, קרן מור ומנשה נוי הגיעו לתמוך במפגינים".
19 סקוואט הוא בית נטוש שפולשים אליו למטרות מגורים או פעילות חברתית.
20 Palmer K. L and Owens L., Making The News: Anarchist Counter-Public Relations on the World Wide Web. Critical Studies in Media Communication 2003. Vol. 20, Issue 4, pp. 335-361.
22 הלל אמיר, "עשרים מטר של אטימות", מתוך: אתר "הגדה השמאלית" (פורסם ב: 3.1.2004. נכתב במקור עבור המקומון "כל העיר", אך נדחה על-ידי עורך העיתון והתפרסם לבסוף באתר האינטרנט "הגדה השמאלית".
23 נשלח לרשימת התפוצה ב- 10.6.2006, בעקבות הפגנה של הקבוצה מול ביתו של הרמטכ"ל דן חלוץ בשכונת צהלה בתל-אביב.
24 יגאל סרנה, “האנרכיסטים נגד שער מספר 1549", מוסף השבת של ידיעות אחרונות, 2.12004.
25 לילי גלילי, "אחים בלי נשק", חלק ב' של “הארץ", 2.1.2004.
26 אביב לביא, “מלחמת הגדר", מוסף "הארץ", 16.4.2004.
27 "הארץ", 9.11.2003
28 מירון בנבנשתי, "הארץ", חלק ב', 1.1.2004
29 מתוך:"תחקיר נסיבות פציעתו ופינוי של גיל נעמתי" שפורסם במסיבת עיתונאים שקיימה הקבוצה ב- 5.1.2004.
30 "Animal Liberation and Social Revolution", Brian A. Dominick, 1995. התפרסם בעברית בפאנזין בהוצאת קבוצת "מאבק אחד", 2003.
31 חיים ש. פינקלמן, “קרקס פלשתינה", מוסף "סופשבוע" של "מעריב", 16.7.2004.
32 "יוסי", אתר אינדימדיה-ישראל (25.6.2005): https://israel.indymedia.org/newswire/display/3362/index.php
33 יגאל סרנה, “האנרכיסטים נגד שער מס' 1549", מוסף השבת של ידיעות אחרונות, 2.1.2004.
34 אורי אילון, “מיהודים נגד גטאות לאנרכיסטים נגד הגדר", מצד שני, 9. 2005.
35 וכאן אולי המקום לציין שהבחירה שלי להשתמש בלשון זכר בתיאור חברי (וחברות) הקבוצה איננה נובעת רק מעצלות אלא מתוך הקושי להשתמש בלשון נקבה לתיאור הוויה שהיא מאוד גברית מבחינה ביולוגית ותוכנית.
36 ר' הערה 13.
37 חיים ש. פינקלמן, מוסף סופשבוע של מעריב, 16.7.2004.
38 מישל פוקו, תולדון המיניות – הרצון לדעת.
39 עוד על הקשר בין האידיאולוגיה האנרכיסטית לתיאוריה הקווירית אפשר למצוא במאמר שכתב כותב עבודה זו: "בין מרבד הקשת לדגל השחור" שפורסם בפאנזין "החיים כנמשל – בין האישי לפוליטי, בין הפרטי לציבורי".
40 אבי פיטשון, NRG, 6.7.2004.
41 חכים ביי, T.A.Z – אזור אוטונומי ארעי, רסלינג, 2003.