בזמן שגיבור הסרט (ישראלי שחי בפורטוגל) מתאהב בבחורה גרמניה (המאוהבת בבחור בסקוטלנד) ומציע לה להיות אם ילדיו, הוא מגלה שהוא עומד להיות אבא בעקבות סקס לא בטוח בימים הבטוחים עם ידידתו (שבכלל לא רצתה להפוך לאמא) שמחכה בכלל לבן זוגה מהארץ (שרוצה דווקא להיות האבא של ילדה). וכמו בסדרה ההיא על עורכת הדין האמריקאית יש גם נשמה עם חיתול מבד שמסתובבת בין כל המשוגעים והמאוהבים ורוצה להתגשם.
גיבורנו חוזר לארץ כדי להיפרד מאמו שנפרדת מהעולם הזה לאחר 10 שנות ניצחון על הפרוגנוזה של הרפואה הקונבנציונאלית לפיה היתה אמורה למות תוך שנה בלי טיפולים כימותרפיים או תוך שנה-שנתיים עם טיפולים כימותרפיים. על אף ההפצרות מסביבתה היא מסרבת לכל אמצעי מלאכותי להארכת חיים, ובוחרת בחיים מידי יום, בחיים מלאים של משמעות ושל כבוד ללא הארכה מיותרת של סבל. המשפחה כולה מגלה ביחד את רגעי החסד של האמת שמעבר לפחד להתמודד עם המוות. ויש גם בכי משותף שמסרב להיפרד, וסיפורים כנים על פעם ופתיחה שוב ושוב בקלפי טארות מפסוקי תהילים המבשרים בין השאר “גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עימדי”. היא חולמת שהיא בדרך לגן-עדן ומבטיחה לבן זוגה שתחכה לו. “אל תדאג” היא מבקשת.
במוצאי שבת, גיבורנו, אביו ואחותו מחפשים בין עשרות ערוצי הכבלים סרט טוב כדי להתאוורר מהטיפול המתמשך באם הגוססת. הם מהמרים על “אם אלוהים היה השמש” בכיכובן של קלאודיה מ”שולחן לחמישה” שמגלמת אחות ששוכלת את אביה הגיבור וג’ינה רולנדס המהממת שמגלמת אישה מבוגרת שחולה בסרטן ומסרבת לטיפולים כימוטרפיים. בתה של רולנדס, אשת עסקים עסוקה, מנסה ללא הואיל להילחם בה כדי שתילחם על חייה, אבל האם מלמדת את האחות ובסוף גם את בתה הזמרת המודחקת – לחיות. באחת הסצינות היא מספרת על המסורת היהודית שבה התפילה שנאמרת על המת אינה מזכירה את המוות אלא רק מהללת את השם יתברך: יתגדל ויתקדש וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל…
כשהאחות מסרבת לחשוב על החיים שאחרי המוות, המאמע היהודייה מספרת לה אגדה (לפי הספר “גשר החיים”) על שני תאומים שהתווכחו ברחם: אחד אמר שכדאי לצאת החוצה והשני התריע: “משוגע! החיים זה כאן. אין מה לצפות למשהו אחר”. אחרי כמה חודשים של ויכוחים יצא אחד האחים החוצה מהרחם ואילו השני נשאר ושמע אותו צועק ובוכה וחשב לעצמו “אמרתי לו!”.
| 14 תגובות »
Powered by FireStats