החיים כנמשל

שעה אחרונה של חיבור אינטרנט לפני חציית הגבול לסיני. עכשיו אני בקיבוץ האנרכיסטי סמר שמנסה לארוז את מאות הטונות של התמרים שצמחו לו השנה. אתמול ביקרתי את משפחת מרקוס האהובה בקיבוץ לוטן. הסוכה שבנו הזכירה את האוהל הגדול והמארח שעזבו מאחוריהם באדמאמא. באוטובוס בדרך לערבה רוסנה שאלה אם אני קולט שאת כל הדרך הזו אני הולך לחזור ברגל. יש משהו סזיפי בהדרמה לשם הצפנה. יש גם משהו שמתרגש בי עד כדי רעד. איזו יראה מול המדבר ואל מול התהליך הארוך שמתחיל בצעד הזה הקטן שאעשה עכשיו עם קומי מהמחשב.

ישראל סגל היה המורה הראשון שלי בעולם התקשורת אחרי שחרורי מגל”ץ. יחד עם קובן היינו המערכת של “סגל יוצא לתרבת” - תוכנית תרבות בשבת בבוקר בערוץ 2. אני זוכר לו את הפרגון המלא שהעניק לצעירים ממנו בארבעים שנים, את האופי הדמוקרטי באופן מוחלט שכל-כך לא אופייני לעולם התקשורת, ואת הסקרנות האמיתית לכל דבר שגילה לראשונה. על החורים המקסימים שהיו לו במה שנקרא “השכלה כללית” (בגלל הרקע החרדי ממנו בא) הוא פיצה בהומור ובתמימות שלו.
היינו מנהלים ויכוחים פוליטיים מתפלפלים. למרות שהזדהה עם השמאל המתון היה נראה שהוא מוקסם מהאופציה הרדיקלית. אחר-כך היינו מתראים בהפגנות בכיכר רבין והוא היה מחייך כאילו אנו חולקים סוד קטן. כשיצאתי מהארון בפניו (לראשונה במקום עבודה) תגובתו היתה תומכת. מאלה שבכלל לא עושים עניין אבל מזכירים שוב ושוב שהם לא עושים עניין…
את התחקירים הארוכים שכתבנו לא תמיד קרא, אבל להצעות הנועזות שהעלנו תמיד הקשיב. כך עלו לשידור תוכנית לזכר חנוך לוין, ראיון עם טניה ריינהרט והגשת פינות שנתנו לנו זמן מסך בעודנו בחיתולים.
אני שולח לו חיבוק פרידה וגם תודה מאוחרת. על כל מה שלימד אותי ובמיוחד על האופציה להיות בו זמנית ילד רע וסבא טוב.
יהי זכרו ברוך.

מספר שאלות חשובות והצעות לתשובות אפשריות (מתוך פאנזיני החדש שיצא לאור השבוע)

מה קרה בפאריס במאי 1968?
זו היתה מהפכה שלא זכתה לשם. היא התחילה מהתקוממות נגד ההפרדה המגדרית במעונות והיא נגמרה עם 10 מיליון פועלים שובתים. לא ניתן היה להשיג דלק, סוכר או סיגריות, לא היתה טלוויזיה וגם העיתונים שבתו. אפילו החזאים שבתו. סך מכירות הספרים בפאריס עלה ב- 40% בחודשים מאי ויוני כי פשוט לא היה הרבה מה לעשות מלבד לקרוא, לדבר ולהפגין. היו גם המון סקאוטים, אורגיות, גרפיטי, פוסטרים והמון זבל. כן, גם המפנים של הזבל שבתו.

המשך »

בתחתית בניין מגורים ברחוב ריינס נמצא מרתף קלסטרופובי נטול חלונות. המרתף הזה היה הבית שלי לכמה שנות התבגרות. קראו לו קודה. פאב סודי שהתפרסם בדרך העתיקה והנשכחת המשלבת פה ואוזן. האור האדום שיצא מבקבוקי הקולה הצבועים וקטעי השקט בהחלפת הצד בקסטות עם מוסיקת הג’אז הפכו את המקום הזה לרחם. כזה שאפשר לשהות בו יותר מתשעה חודשים אבל לא דקה אחת אחרי חצות. מקום שאפשר להיוולד מתוכו אל תוך נדיבות של אנונימיות, אינטימיות ובייגלה.

המשך »

ערב נוסטלגי בבית בבורוכוב. הבית שבעקבות תלונותיי על טיפות צבע אדום שניתזו מהשכנים החדשים מלמעלה לאדנית הרוקט שלי – הפך לקומונה סטייל “קרובים קרובים”, עדיין מתפקד כלב הפועם של חבורת הסטרייטים שהיתה פעם משפחתי. לא הרבה השתנה. גלעד שוב עם הג’ינג’ית, איתי עם אחת שמצד אחד צעירה ומצד שני אוהבת, ע(ו)מר נטש לטובת ההיא מהבסיס, דן עם הגרמנייה הציונית וגילי כמעט היה עם הבוכרית העצובה. טלי אומרת שהיא דווקא מרגישה בנוח עם חבורת בנים מסביבה כי כאן לפחות אין ציפייה לשותפות, כלומר הבדידות או הניכור או הפירוד נעשים יותר נוחים. למרות איומי החיזבאללה עדיין עובר בסיבוב זר קוצים ריחני. המשך »

נכתב עבור הקורס “פורנוגרפיה כסוגה, פורנוגרפיה כסוגיה” של ד”ר עמליה זיו באוניברסיטת תל-אביב

הייצוג המיני אותו אנתח כאן, הוא אתר האינטרנט beautiful agony - (מכאוב יפהפה). האתר מציג ספריה גדולה של כמה מאות סרטוני וידאו קצרים (2-15 דקות), המציגים, גברים ונשים בנפרד, שחווים אורגזמה מינית. בניגוד לייצוגים ואתרים פורנוגרפיים אחרים, beautiful agony שם דגש על הבעות הפנים של הסובייקט והקולות שהוא מפיק בזמן החוויה המינית ועד לאורגזמה. למעשה הצילום של כל הסרטונים מתמקד אך ורק בפניהם (head shot) של המשתתפים ואינו מציג עירום כלל, או את הסיבה לעונג המיני של המשתתפים. הפריים מציג רק אדם אחד בשכיבה או בישיבה במהלך האקט המיני ועד לאורגזמה. חלק מן המשתתפים מדברים ואומרים משהו למצלמה, וחלקם מחייכים אליה. ברור כי לאורך הסרטון ישנה מודעות של המצולמים אל המצלמה ואל הצופה.

המשך »

אני מתרגש לפתוח את הבלוג שלי שילווה אותי בשנה הקרובה.

שנה של עלייה לרגל, מסיני לירושלים ומהמזרח התיכון לתמרה שבפורטוגל.

מה אני מאחל לעצמי לשנה הקרובה?

ללמוד על עצמי, על מקורות העוצמה שלי ועל הכוחות שטמונים בי.

להתגבר על מבנים נפשיים של מאבק ומלחמה שהפכו לחלק ממני.

להעצים את יכולות ההנהגה שלי מבלי לוותר על איתגור ההיררכיה.

להעצים את היכולת שלי להתמסר, לתת אמון, להיות בשירות.

לחקור את המיניות שלי ולהיפתח לאהבה חופשית מפחדים, מקנאה ומרכושנות.

לוותר על זהויות ואקסיומות מיותרות שנאספו עם השנים.

לא לפחד כלל.

לתעד להנציח ולהצמיח מוּדעות ותובנות חדשות.

שתהיה שנה מצויינת!

(כאן אפשר להגיב ולברך מברוק וכו’…)