החיים כנמשל

• הילדים מציגים את ההצגה שעליה עמלו מאז המסע בארץ. נסיכה קסומה שחומקת מהצל השחור שהופך את דיירי הממלכה לסלעים. היא מקבלת במתנה לשאול את הזקן החכם רק שלוש שאלות: על סוד החברות (אמון, תמיכה הדדית, קהילה), מה קורה בעולם (סדנאות יזע, פליטים, ילד חייל) ואיך אפשר לשנות אותו (להתחיל מלהשתנות בעצמנו). ביחד עם קוסם כושל שהופך לחבר הם מגלים את סודות החיים. כשזה מגיע מהילדים אני מאמין. כמה תמימים ורדיקלים הם. סכר נפרץ בי ואני בוכה ובוכה אל תוך הכתף של שטפני. אני מודה לאל שהובילה אותי לכאן. אני רוצה לחיות כדי לראות את הילדים האלה גדלים ומשנים את העולם.

• אני נוסע יחד עם נועה ומייקה לעיר הסמוכה בז’ה (שעה וחצי צפונה) להסדיר את ענייני הויזה. זהו תהליך מעיק שהתחיל לפני יותר מחצי שנה, מאות טלפונים, מיילים ויורואים נשפכו בדרך לויזת השנה הנכספת. והדרך עוד נמשכת. למרות הציפיות והתפילות התגלתה ברגע האחרון חותמת נוספת שחסרה להשלמת תיק המסמכים שיאשר כי אינני מהגר לא חוקי. במקביל אלי מעוכב התהליך של כ- 20 ישראלים ופלסטינים המעונינים להגיע לתמרה לתקופה ממושכת. לישראלים זה לוקח הרבה זמן, לפלסטינים זה נראה כרגע כמעט בלתי אפשרי. כשחזרנו מבז’ה, בעלייה לגבעה של קורס האמנות, עם מזרון ביד אחת ושק”ש ביד השנייה, נועה ואני מנסים לענות על השאלה: “מדוע לא קיבלנו את הויזה עדיין?”. אנחנו פורצים בצחוק גדול אל מול טירוף מערכת הבירוקרטיה, החותמות, הפקידים, חוסר התוכלת של הגבולות שהוא מתסכל ומקומם אבל גם אבסורדי עד כדי התכווצות שרירי הבטן.

• אני מרצה מול קבוצת הסטודנטים שנה ב’ על “היחסים בין היהודים והגרמנים לפני מלחמת העולם השנייה”. אני בוחר בנושא כי מעניין לי להתעסק בזהות לאומית בתוך מרחב של אי-הזדהות. מעניין לי לשאול מאיפה באה זהות ואופי קולקטיבי (בישול משובח/גרוע, דיבור קולני/שקט, יחס קשוח/גמיש לזמן…)? אולי מההיסטוריה. ואם כך – כמה חשוב ללמוד את ההיסטוריה. לגעת בטראומות המעצבות ולהשתחרר מכבלי העבר (במיוחד בפרוייקט שמטרתו בין השאר ריפוי בין לאומים). וגם – כי היחסים בין היהודים לגרמנים זו דוגמא מעולה למה שקוראים לו כאן “ריליישנשיפס” – מערכת יחסית שבה הטרגדיה טמונה בעצם האהבה הגדולה או בהעדר המיכל שיכול לתמוך בה.

• פגישה ראשונה של קבוצת האקטיבזם החברתי שאנחה יחד עם קריסטוף ומומו בסאמר יוניברסיטי. אנחנו מדברים על מה זה “אקטיביזם חברתי” – לא רק כזה שמתמודד עם אי צדק חברתי אלא גם כזה שמדגיש את הפתרון החברתי, הקהילתי, איך שאנשים יכולים לחיות ביחד. קריסטוף מציע פעולת אקטיביזם קהילתית: כל חבר/ה בקהילה וסטודנט/ית יתחייבו לקשר-קונטקט-מגע אחד אמיתי במהלך האירוע. כלומר, לבחור אחד או אחת מכל מאות המשתתפים השונים שיגיעו לאירוע ולנסות ליצור איתו קשר שמבוסס על אמת ושקיפות. זה אומר שאם אני נמשך מאוד אל מישהו אני לא אבוא אליו ואדבר איתו על מערכת היחסים בין היהודים לגרמנים לפני מלחמת העולם השנייה, אלא אני פשוט אהיה כן ואמיתי איתו. פשוט כביכול. זה חתיכת אתגר, כי דווקא האורחים נעדרים רקע תיאורטי וניסיון קהילתי. מצד שני – מה יכול להיות כל-כך מסוכן בקשר אמיתי? באמת?

• ביום ראשון אני מוזמן ל”לאב סקול” שמנחים דילון ובבט. בית הספר לאהבה מתקיים מידי שבוע ומיועד בעיקר לצעירים של תמרה. מעגל גדול ומתמשך שהוא במה ללימוד משותף. השבוע אנחנו לומדים מהחיים על סקס כתפילה של המאה ה- 21, על האתגרים של אישה שנולדה יפהפה, על משולש אהבה ועל קנאה. המעגל נסגר ואני מזמין את אניה לתפילה משותפת מתחת לעץ זית. תפילה לפתיחת לבבות פקידי הויזה ולפתיחת הגבולות. אנחנו חוצים את הגבולות שלנו. ברוכה את הוויה מפילה חומות, פורצת גדרות ופותחת מרחבי אמון. אמן.

• החלטתי להגיע ויהי מה להופעה של עידן רייכל בפסטיבל מוסיקת עולם בעיירה העתיקה לוליי (שעתיים נסיעה דרומה). למרות השלט המרגש שהכנתי (“ווי ניד הלפ! פליז גיב אס יור קאר!!”) אף אחד בקהילה לא נענה לקול תחנוניי למכונית. אבל אלוהים הקשיב כל הזמן. בסוף נסעתי עם מיכל ברכבת. אז נכון שהזמר האתיופי לקח שלוק מבקבוק הקוקה קולה (שגם נתנה חסות לפסטיבל) בדיוק אחרי שאמר שגם הוא בעד שלום (הזמנו את חברי הפרוייקט להתארח בתמרה אבל הם טסו עוד באותו הלילה). ונכון שרייכל מדגמן את משרד החוץ בניכר ומראה כמה רב תרבותית ונאורה הקולוניה הציונית. ונכון שהשילוב הזה של בגדים מהודו שנמכרים בעשרות יורו יחד עם ערימות של כוסות פלסטיק לא ממש עושה לי את זה. ונכון שכשהרמתי לחפש כוכבים ראיתי שחור בעיניים. אבל אושר שכזה הרבה זמן לא היה לי. לאכול פלאפל, לשמוע בדיקת סאונד בעברית, לרקוד כמו משוגע, לשיר “הנך יפה רעייתי, אני נגנב משתי עינייך ששורפות אותי”, לחבק רוח שרבית שמזכירה לי שאפשר לשרוד לילה גם בלי מעיל ומזכירה לי את תל-אביב, ויותר מזה – את יפו. בית בעיר זרה.

הפוסט הזה נכתב ביום Monday, 30 בJune 2008, בשעה 23:03, והוא שייך לנושא תמרה . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏