החיים כנמשל

יהואחים שומע את האוטובוסים
שעוברים ברחוב,
לשם כך צריך:
אלף. אוזנים.
בית. אוטובוסים.
גימל. עולם.

בית מתחלף כל הזמן (לפעמים הוא שומע אוירון ואז צריך להכניס אוירון בבית) וגם אלף מתחלף לפעמים (למשל כשרואים משהו). אבל גימל לא מתחלף כי זה העולם שנחוץ לעצמו. יש בו אין ספור דברים ואם נדרשים להחליט על אחד מהם אפשר לבחור במילה שמציינת אותו (המילה עולם שגם היא בעולם) או בפרח.

מה שלא ברור זו הפניה הפתאומית הזאת של דג או להקת דגים מכוון אחד לכוון אחר.

הופמן מביט בעולם וקורא אותו כטקסט. באמצעות פירושו הוא חושף את האלוהי שבו (”כשאתה מסתכל על העולם אתה מביט על אלקים” הבעש”ט).

4 דרכים לפרש טקסט: פשט, דרש, רמז וסוד.
חז”ל דרשו: פרד”ס (”ארבעה נכנסו לפרדס וגו’…”).

יהואחים שומע את האוטובוסים שעוברים ברחוב. זוהי המציאות הגלויה. הפשט.

הופמן דורש את הרגע (יהואחים שומע וגו’…) ומונה את מרכיביו:
אלף. אזנים.
בית. אוטובוסים.
גימל. עולם.
הדרש מרחיב את גבולות הטקסט המקורי אך לא פורץ את גבולותיו.
כמעין מיקרוסקופ הוא מציע לנו פרוש ממעיט (רק אוזנים, אוטובוס ועולם) שלמעשה מרחיב (למשל את הלב שנזכר בעולם).

כשבית מתחלף וגם אלף - זהו הרמז. פרשנות החושפת את המשמעות האלוהית החבויה בעולם באמצעות משל. העולם שמצויים בו אין ספור דברים, המילה שמציינת את העולם ומצויה בו (בעולם), והפרח שהוא משל.

ומה עם הדגים? שאלו הקוראים. ובצדק שאלו כי זה הסוד. הסוד הטוען לקשר מהותי בין הטקסט המקורי לפרוש שהפליג הרחק אל עבר האלוהי.
הפניה הפתאומית והקולקטיבית של להקת דגים באותו רגע ממש - היא ביטוי לסוד הבריאה. ומגדיל הופמן כשהוא מוצא את האלוהי גם בפנייתו של הדג היחיד. גם בו אלוהים.