החיים כנמשל

למה תמיד אתה מדבר על אהבה ומיניות? מה הקשר בכלל לעבודת שלום? איך אפשר לשמור מקום לרוחניות עם עיסוק כל-כך אינטנסיבי בצ’אקרה הנמוכה? איך לך דברים יותר מעניינים לכתוב עליהם? אסור לי להתעייף מהשאלות האלה כי אני יודע שהן ילוו אותי לאורך הרבה זמן. כעת אני מסתפק בלפרט את צעדיי האחרונים בתחום שנקרא כאן “אישיו נאמבר וואן” בשבוע האחרון שהוא הראשון שלי מאז נחתתי, מבלי להתעמק ברקע הפילוסופי-פוליטי, ביולוגי-אבולציוני ופסיכולוגי-חברתי שהוא משמעותי להבנה ולהפנמה ולהקשר הנכון של הסיפורים הקטנים. לכן אני ממליץ לכל מי שרואה עצמו נפגע או משועמם מתכנים שמתמודדים עם מיניות בצורה ישירה וחשופה (יחסית) – פשוט לדלג.

נשארתי לבד? מבדיקה של הסטטיסטיקה של הבלוג שלי - מסופקני. הסקרנות חרמנית יותר מהמוסר הגלוי. הקטגוריה הפופולרית ביותר בבלוג הזה היא כמובן “אהבה ומיניות”. גם סטטיסטיקה שערכתי במציאות הלא וירטואלית מגלה שוב ושוב שזה הנושא הבוער, הכואב, המעצים, המשמח והחשוב ביותר עבור רוב בני-האדם. גם עבור 40 הסטודנטים החדשים שהגיעו לכאן לפני שבועיים במסגרת אוניברסיטת מונטה סרו. קבוצה חדשה עמוסת פחדים וציפיות ורצון אמיץ לחקור את האמת ביחד. זו השנה השלישית של מונטה סרו ונראה ששני המחזורים הקודמים הצליחו ליצור שדה משמעותי שמאפשר לקבוצה החדשה להתחיל ממקום מאוד בוגר ונועז.

אז מורידים אותי כיתה ואני מצטרף לקורס של חודש הפורס את הנושאים הבסיסיים של תמרה. אני לומד מבראשית על קהילה, התיאוריה הפוליטית, אקולוגיה, רוחניות, ריפוי, כלכלה אלטרנטיבית, וכמובן - אהבה ומיניות. אני כבר לא רק סטודנט אלא גם חלק מהצוות המוביל את הקורס. בנוסף, חלומי מתגשם ואני ממונה להיות הפוסטליון דלאמור (שליח האהבה) של הקורס. מידי יום מגיעות אלי סטודנטים נרגשות עם בקשות לפגישות אינטימיות. אני שואל, מלווה, מייעץ, בודק ולומד על המין האנושי. לאור הניסיון שאצבור בשבועות הקרובים שמי יוגש באופן רשמי למועצת הנשים החכמות שתחליטנה האם אני ראוי לשמש בתפקיד המרגש עבור הקהילה כולה.

מ’ נכנסת לפורום ומתוודה שהיא רעבה למגע. אפשר לראות התשוקה שלה שהיא כמו אש. אפשר לראות כמה היא יפה. למחרת אני שואל אותה אם נמצא הגבר האמיץ שיזמין אותה. היא אומרת שלא ואני שואל את עצמי מה לא בסדר עם הגברים האלה. אני גם עונה לעצמי – כנראה שהם פשוט מפחדים כמוני. מ’ היא ידידה משכבר וזו סיבה מצויינת להתקרבות של הגופות כמו גם להימנעות מחציית גבולות. אני בוחר לחצות. היא מסתייגת מהמשקל הרוחני (אחרי קבלת שבת) והפוליטי (חזון משותף) שאני מעמיס על הפגישה וגם מתוודה שהמשיכה אלי לא ממש מובנת מאליה עבורה. אנחנו מגלים שהטעם שלנו לפעמים שייך לקטלוגים של קסטרו ואילו ההנאה עצמה קשורה יותר למגע ולקונטקט עצמו שהיה רך, נעים, פתוח ותשוקתי. היא מגבילה את הפגישה לחיבוק, אבל המגע מתעצם ואני מגלה את הסנטר (מרכז, בסיס, יציבות) שלי שמאפשר לי לזרום עם התנודות שלה בין חיבוק לילה טוב לרצון ללכת עמוק יותר מהר יותר.

במקביל, הכנסתי את עצמי למשולש רגיש. זוג מאוהב. שניהם (היא והוא. בנפרד) רוצים לבדוק איתי את מפגש הגופות והנשמות. הוא קנאי שקצת מתפרפר והיא פרפרית שקצת מקנאה. הוא מתוק והיא מתוקה. כשטיילתי איתה לאגם החום שמרנו מרחק נגיעה (הוא ביקש שנחכה עד שיעשה את צעדיו שלו בתחום). נכנסנו למים בתורות, אחד נכנס והשנייה עצמה עיניים, כדי לשמור את אפקט הגילוי המרגש לפגישה המיוחלת. כשהמיוחלת הגיעה גיליתי שילוב חדש עבורי של התרגשות גדולה כמו פעם ראשונה יחד עם רוגע עמוק כמו מתוך ידיעה שנבלה את כל חיינו זה לצד זו. גיליתי מגע של חברות שהיא צעירה מאוד ומבוגרת מאוד, אמון ללא תנאי וגוף מלא תשוקה ורכות שאוצר בתוכו נשמה נדירה.

גילוי משמח במיוחד עבורי בקורס הוא הגידול המשמעותי בשדה ההומו-אירוטי בתמרה. כשבאתי כולם אמרו “עצם זה שתביא את עצמך – ישנה את המצב הלא מאוזן”. והנה, איזה פלא, בלי להתאמץ פונים אלי הסטודנטים הצעירים כפוסטליון וכמאהב ומתוודים על רצונם לחקור את המיניות בין גברים. אני מטלטל בין להיות מורה מנוסה לתלמיד נרגש. אני בהודיה עמוקה על ההבנה המתעמקת בתמרה שהאהבה חופשית היא גם חופשית ממגדר. שאמנם “שלום בין המינים” זה נושא חשוב אבל עשיית שלום בתחום של אהבה ומיניות כוללת חצייה של גבולות נוספים. וגם אני מגלה שככל שאני מייעץ לאחרים אני לומד יותר על עצמי ומרחיב את הגבולות שלי. אהבה ללא גבולות. הלוואי שהאביב הזה יימשך לעד.