החיים כנמשל

עוד מעט 2:00 בלילה ומחר בבוקר אסע לשבוע תמריאני בשטחים.
לו היה לי זמן לכתוב פוסט חדש הייתי כותב על ד’ ג’ ו- י’.
לו היה לי גם כסף וכישרון הייתי עושה עליהם סרט.

הנה לכם סיפור על זוג מקסים שנפרד לאחר שמונה שנים של התבגרות משותפת. הבחורה הולכת לעבר השקיעה עם אחד מחבריו הטובים שעד לא מזמן היה גם השותף לקומונה שאירחה חבורה שכזו שישבה ערב ערב לפנטז מהפכות. הבחור והחבר לא מדברים. החבורה מתפרקת לשני מחנות ולאחר מכן ליחידים. כולם מתבודדים אל זוגיותם החדשה ורק הבחור נשאר רווק. לבדו. לא, הוא לא צריך עכשיו הטפות על אהבה חופשית. הוא רק צריך קצת שקט לאסוף את השברים. סוף.

גם רונה סיפרה לי היום שהיא היחידה מבין כל חבריה וחברותיה שגרה עדיין עם שותפים/ות. כל השאר עברו לגור לבד או עם בני-זוגם/ן. ממש חתרנית.

“אני זוכר את היום שזה התחיל, יום רגיל, מקרי, אקראי, מזדמן. שום דבר, לצורך העניין, לא קרה ולא עמד להתרחש ואז, ברגע, כל האנשים שהיו סביבי קמו והתחילו להתחתן אחד עם השני” (מתוך המחזה “המובן מאליו”, יוסף אל-דרור)

הנה זה בא. הרחם לוחץ. הבדידות חונקת. המסיבה נגמרת. מה היה בה בכלל, בחבורה הזו, שגרם לנו להבטיח אמונים? באיזו תמימות נאחזנו כשהאמנו שאנחנו נהיה שונים. מהורינו, ממורינו, משכנינו, מזאתי מהשכבה שפעם היתה מציירת פיות בשירותים והיום תחום עיסוקיה כלוא בין חיתולים לשיפוצים.

4 חודשים בגלות והכל השתנה והכל נשאר בדיוק אותו דבר. אחרי בילוי של יומיים בשירותים בעקבות ווג’י בורגר בשדה התעופה במדריד, יצאתי עם מנה לסרט המקסים “עץ לימון”. אחרי שטעמנו מחמיצותו של הכיבוש המשכנו לערב האחרון של הבר הלסבי “מינרווה”. כדי שלא נדע עוד צער קינחנו בבית שהיה ביתי שהיה ביתה של החבורה כדי לשמוע שהאהבה מתה.

יהי זכרה ברוך.

שני ציטוטים המוקדשים לשני לבבות שבורים: זה שלי וזה של הבחור

“כה ציפיתי ליום והגיע
אך מדוע בוכה בי הלב
מי הפך את שמחת פגישתנו
לעצבון הפרידה הנוקב

מי הצר האורב לי בדרך
המרעיל בארות נחמה
האמנם רחשי גם אליך
תנתך חמתי הסתומה

האמנם לשכך את הזעם
של האל התובע כל בכור
אעקוד על גבי המזבח
גם אותך רחשי הטהור”

(רחל)

“לפעמים הלב מחשב להישבר.
אין שיעור לקדושה הזאת. איך העור לופף את הבשר.
איך האוויר מקיף את כדור האדמה. ואיך
מעבר לאוויר, הגופים הגדולים מרחיקים
בלא קול, אל תוך האפלה”

הפוסט הזה נכתב ביום Monday, 31 בMarch 2008, בשעה 00:43, והוא שייך לנושא אהבה ומיניות , הספדים ופרידות . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏