החיים כנמשל

17 תגובות לפוסט ”40 ק”מ בדרך למאדים“

1. מאת גלעד:
   03/03/2008 בשעה 18:57

   שיר נפלא ששמעתי אתמול.
   שוב, אני מקווה שמתאים לרוח הבלוג והפוסט הנוכחי.
   חוץ מזה, למי ממשפחתינו (ושאר הברואים) שרוצה לראות מעט מהנופים הקסומים והמושלגים של איטליה, כדאי להיכנס ללינק הבא:
   http://www.youtube.com/watch?v=8mAsPdUzQaw
   גלעד

   To dream the impossible dream
   To fight the unbeatable foe
   To bear with unbearable sorrow
   To run where the brave dare not go
   To right the unrightable wrong
   To love pure and chaste from afar
   To try when your arms are too weary
   To reach the unreachable star

   This is my quest
   To follow that star
   No matter how hopeless
   No matter how far

   To fight for the right
   Without question or pause
   To be willing to march into Hell
   For a heavenly cause

   And I know if I’ll only be true
   To this glorious quest
   That my heart will lie peaceful and calm
   When I’m laid to my rest

   And the world will be better for this
   That one man, scorned and covered with scars
   Still strove with his last ounce of courage
   To reach the unreachable star

2. מאת עומר:
   03/03/2008 בשעה 21:07

   אורי,
   זה שאתם מתכננים שם “מבנה כלכלי חדש” זה נשמע מעולה ונחוץ. רציתי לספר לך שבאמת נושא ההחזקה הכלכלית קצת הרגיש לי כמו עקב אכילס של של הניסוי שלכם בתמרה. כי כמו שהבנתי, כרגע אתן תלויות לכמעט כל הצרכים שלכם בכספם של בני ובנות העיר (בין אם כתורמות, כצרכניות-שירותי-חינוך-עצמי, או כחברי-קהילה לעתיד). מה שעושה אתכם בעצם טפילים על העיר והשיטה הכלכלית-פוליטית שאליה היא משתייכת, ובעצם - בני-קיימא אפילו פחות ממנה. במצב כזה, נשמע לי שלמרות שיש למקום כמו תמרה ערך גדול מאוד כמעין מעבדה או סוג של ריטריט-מתמשך, או פרישה זמנית והכרחית מדרך החיים העירונית על מנת לחזור אליה גדולים וחכמים יותר, תמרה לא יכולה להתיימר להיות הצעה-לאלטרנטיבה. היא לא יכולה להיות מקום שבו לומדים לחיות את החיים של אחרי המהפכה, כי היא לא באמת מציעה דרך לחיות ללא תלות (כלכלית) בסיסטמה העירונית.
   אתם בטח מודעות לכל זה, אבל חשבתי שיכול אולי להיות מועיל בשבילך לשמוע שזוהי תחושתו של אחד מעכברי-העיר שיש להם הערכה עמוקה לפרוייקט שלכם.

   ואגב, אני אשמח מאוד לשמוע מה חשבת על המאמר שכתבתי (תחת שם שאול) לפםזין..

   בהצלחה בקורס!

3. מאת אורי אילון:
   03/03/2008 בשעה 21:41

   אלף ברכות למי שתאתר את המילים העבריות לשיר מדון קיחוטה (זה חלומי? גדעון זינגר?) ותעשה קופי פייסט כאן למטה.

   עומר - אתה צודק לגמרי. אחרי שלושים שנה התפנו לעסוק בנושא הקטן הזה, אבל הודות לניסיון שנרכש עם הזמן ולתנאים הטובים יחסית שכבר יש - אני אופטימי.

   למה שם שאול?

4. מאת גיא:
   03/03/2008 בשעה 22:26

   > אני בועט במדיום הזה של בלוג, של כתיבה בכלל, של מילים. מה להם ולחוויה ממנה אני חוזר עכשיו?

   אני מקווה שכאב לך…

   זה שאתה רוצה לנכר אותנו מהחוויה שלך זה הבעיה שלך…. באינטרנט יש עוד כמה אורי אילון… אלך לי להתרועע איתם.

   אגב הצעת החוק צנזורה של האינטרנט עברה בקריאה ראשונה… אז תהיה נחמד אלינו…

5. מאת קימי:
   04/03/2008 בשעה 11:43

   ממש מתרגשת בהתרגשותך!
   נשמע (הכל!!) נפלא ומהפכני ומסעיר וגם… נשמע כאילו זו רק התחלה של משהו עוד יותר.
   נורא מקווה שהטחינה תספיק להגיע אליך לשם לפני שאתה לפה..
   ומקווה שניפגש כשתהיה פה (?)

6. מאת עומר:
   04/03/2008 בשעה 12:27

   שם שאול - כי לא העזתי להזדהות בשמי האמיתי.

7. מאת יונה אילון:
   04/03/2008 בשעה 14:33

   אולי הכוונה לזה………..?
   זה הכל בשבילך
   מילים ולחן: דני סנדרסון

   זה הכל בשבילך,
   הביטי לשקיעה,
   עדיין לא עבר זמנה.
   הכוכבים זורחים
   חינם כל השנה.

   לאן הברווזים
   עפים כשהאגם קפוא?
   כל יום קורים ניסים
   גם לנו עוד יקרו
   והכל בשבילך…

   הו דון קישוט
   אל תהיה כל כך תמים,
   בעולם ילד
   אין מקום לסתם חולמים.
   הו דון קישוט
   תתעורר למעני,
   כך או כך תישאר
   האביר שלי.

   אמצא לי עבודה,
   אלך לעבוד בבית מלון.
   עם כסף שאחסוך
   אבנה לנו ארמון,
   זה הכל בשבילך…

   הו דון קישוט…

   זה הכי קרוב שמצאתי
   אוהבת ומחבקת, אמא.

8. מאת שרון:
   04/03/2008 בשעה 17:12

   אמן אמן …

   יש בך מורה..
   יש בך מנהיג..
   יש בך דובר..
   כותב…
   חוקר…
   מבקר…

   אמן למילים לכוונות…
   לשירים…
   לחלומות…

   אמן לילדים שבגן…

   … גן העדן …

9. מאת אורי אילון:
   04/03/2008 בשעה 22:42

   גיא שהוא האבא של הבלוג הזה לפעמים מרגיש כמו מייצג המדיום עלי אדמות. ואני ממליץ לא להזדהות!! המדיום הוא רק כלי (לא המטרה). וכן - כאב לי.

   לא, אמא. תודה על הניסיון. “זה חלומי. בלי דעת מדוע. … להשיג את הכוכב במרומים”… אולי למישהו יש קונקשן לבית ספר למשחק (זה פופולרי בערבי הגשת שירים).

   לשאול המתוק - אהבתי את הטקסט והזדהיתי מאוד (גם אני ביצעתי את העבירה הנ”ל וגם אני מעריץ את גילי). לתגובה יותר ספציפית מזה - תצטרך לחכות, אולי לכוס תה, כי הפאנזין כבר נמצא בצד השני של האגם (עברתי דירה לכבוד הקורס).

   מודה לשרון על האמונה. בי ובו ובה.

10. מאת אמה שם-בה:
    05/03/2008 בשעה 07:56

    לחלום את החלום הבלתי אפשרי
    ללחום באויבים הבלתי מנוצחים.
    לשאת צער שאינו ניתן לנשיאה
    לרוץ למקום אליו לא מעזים לגשת אפילו האמיצים .

    לתקן את העוולה שאינה ניתנת לתיקון
    לאהוב טהור ופרוש ממרחקים
    לנסות כשידך יגעות
    לגעת בכוכב שבמרומים.

    זהו מסעי
    בעקבות זה הכוכב
    לא משנה אם חסר תקווה הוא
    לא משנה אם יכאב.

    ללחום עבור הצודק
    ללא שאלה או הפוגה.
    להיות מוכן להשלח לגהנום
    עבור מטרה הגונה.

    ויודע אני שאם אהיה אמיתי
    בתוך זה המסע הנשגב
    ליבי ינוח בשלווה
    כשעל יצועי אשכב.

    והעולם יהיה טוב יותר
    משום שאדם נלעג ומכוסה צלקות
    שאף עם טיפת האומץ האחרונה
    לגעת בכוכב התקוות.

    (תרגום חופשי שלי)

11. מאת אמה שם-בה:
    05/03/2008 בשעה 08:00

    ביום שני למדנו את המאמרים שלך ושל עאידה, ביום קהילה.
    התחלנו עם הכותרות: אהבה חופשיה מציפיות ואהבה חופשיה משקרים
    ואנשים כתבו מה שעולה להם בהקשר לכותרות האלו.
    אחר כך קראנו קטעים מהמאמרים, ולבסוף כתבנו כל אחד לעצמו
    המשך למשפט האחרון שלך: אני יודע שהצעד הבא שלי באהבה הוא….
    זה היה מאד חזק.
    ומשמעותי (אולי תקבלו עוד תגובות מהמעגל).

    תמשיך לסמן את המפה למאדים.
    ממולי כתם אור גדול שמטילה השמש שזורחת במרפסת.
    ותוך כדי המילים האלו
    ציפור גדולה עברה בתוך כתם האור.

    אני קוראת לציפור הגדולה.

12. מאת דורון:
    07/03/2008 בשעה 00:09

    היי אורי יקירי
    אני קורא את הבלוג שלך מדי פעם בפעם. נראה לי די בהתמדה ולא מפספס. נדמה לי שאני מרגיש אותך דרך הבלוג מאד וזה עושה לי טוב. ויחד עם זאת, כמו שאתה כותב איך מילים יכולות לתאר את החוויה. לעיתים המדיום הזה לא מספיק. אני נמצא בתקופה מעניינת ומאתגרת. עשיתי צעד אחרונה מהמעורבות שלי בפרוייקט. יצא שבאופן די מקביל פרוייקט ההורות עם מיכל ירד מהפרק וגם ההתלהבות שלי מחזון הקהילה קצת הצטנן. התחלתי להתבונן על הבחירות שלי בחיים ומצאתי ששוב אני ממהר מאד לתת את עצמי לתוך רעיונות שלכאורה מסדרים לי את החיים טוב יותר ונראים הוליסטים, נכונים , בריאים וכיו”ב, לא רק לי אלא לעולם כולו. ברגעים האלה אני מפנטז ולא חולם. רוצה לומר שאני לא מספיק על הארץ ויותר בשמים ואז אני נזכר שהשיעור שלי הוא לחבר את השניים. לשים לב למה אני באמת רוצה. לקצב בו אני הולך ועוד כמה שאלות חשובות.
    שלא תבין לא נכון. אני עדיין מאמין גדול בפרוייקט שלנו. עדיין רואה בתמרה מקום מאתגר ביותר עבורי. מחפש את הדרך לחיות בקהילה שלומדת איך לחיות אחרת. יחד עם זאת, כרגע אני בוחר לעשות את הדרך שלי לשם בהדרגה, בקצב אחר ממה שהתחלתי בו. יש לי מחויבות לדרך שעשיתי עד כה ואני לא מתכוון כרגע לחדול ממנה. הכוונה שלי בעיקר לבחירה המקצועית אותה לקחתי ובה אני רוצה להתפתח נכון לעכשיו. לא יודע למה אני כותב לך את כל זה. אולי משום שיש רגעים שאני קורא את מה שאתה כותב ומאד מקנא בתעוזה שלך להתחיל מבראשית. לזרוק את כל ההגדרות ולהתחיל מאפס. שאני קורא את חוויותך אני חש מאד לא ממוצה בעשייתי. מכונס בהגנותי, דל ברוחי, נוקשה במיניותי. ואז ברגעים האלה , עולה בי הקריאה שוב ללכת על כל הקופה. לא לפחד. לחפש את הדרך להתחבר מחדש לפרוייקט, לתמרה וחוזר חלילה. אני עדיין בודק את המרחק קרבה, את הקצב הנכון. ברור לי שדברים ישתנו בהמשך ואני ממשיך להיות קשוב , מנסה להיות פתוח, מזכיר לעצמי תזכורות. תודה על כל מה שאתה כותב. זה חשוב לי .וגם כמעט שכחתי . מתגעגע. חיבוק . דורון

13. מאת אורי אילון:
    12/03/2008 בשעה 16:34

    היי דורון מתוק שכמוך. תודה על השיתוף הזה. אני שולח לך את ברכת הדרך. גם אם היא איטית או מפותלת. ובכל זאת, קצת חבל לי בשבילי ובשביל הכוחות שהפרוייקט הזה זקוק להם וגם קצת בשבילך. הרעיון של קריירה כמימוש עצמי או הראייה של ביטחון כלכלי כדבר ארצי לעומת חיי קהילה כדבר שבשמיים - לא מדברים אלי. אבל אני גם מודע למקום הפריבילגי והשיפוטי שלי בהקשר הזה. בכל מקרה, מאחל לך לפעול ללא פחד איפה שתבחר להיות ולהתחבר מחדש כשנכון. חיבוק חזק של געגועים ממני.

14. מאת אורי אילון:
    14/03/2008 בשעה 17:47

    עוד הצעה לתרגום (המקור של ז’אק ברל או אלביס פרסלי!):

    לחלום על הבלתי אפשרי
    ללחום בקרבות אבודים
    לשאת בגאון את הצער
    להסתער כשהשאר נסוגים

    להפוך את החושך לאור
    לאהוב בתשוקה ובתום
    לנסות בשארית כוחותיך
    לגעת בכוכב במרום

    אצא לדרכי
    בעקבות הכוכב
    באש ובמים
    אלך אחריו

    ונכון אהיה
    אם תבוא השעה
    גם לצעוד אלי שאול בגאון
    בלי היסוס ומורא

    כי רק
    אם אהיה נאמן
    לצו יעודי,
    אז תמצא נפשי את שלוותה
    כשיבוא יום מותי

    ובכך, יתוקן העולם
    כי אדם אשר אין בו מתום
    העיז וביקש רק לגעת
    אי שם, בכוכב במרום

15. מאת אורי אילון:
    15/03/2008 בשעה 17:58

    והנה התרגום של אהוד מנור למחזמר שהפיק גודיק:

    לחלום את שלא ייתכן
    ללחום בבילתי מנוצח
    לשאת את שכבר אין לשאת עוד
    למחול על כל חטא לא נסלח

    הצדק גם את זה שחטא
    אהוב בקדושה ממרחק
    נסה כשכלים כוחותיך
    לתפוש בכוכב מרוחק

    משאת לבבי בעקבות כוכבי
    גם אם תקווה אין לצאת לדרכי
    לצאת אלי קרב בלי לשאול בלי לחדול
    מול התופת לצעוד בגבורה והצדק ימשול

    אם אדע למשימה הקדושה
    אך לשמור אמונים
    אז ינוח ליבי וישקוט
    במנוחת עולמים

    העולם אז ייטיב את דרכו
    כי אדם מצולק בגופו
    בשארית כוחותיו ולבבו הוא
    יתפוש גם כוכב בידו

16. מאת יוסף המספר:
    27/07/2008 בשעה 21:37

    זה ממש במקרה שהגעתי לבלוג שלך, צירוף של חיפושים ללא קשר מיוחר, אך הצלחת לעורר את סקרנותי ברמה שאברר על מה מדובר בכלל
    אין לי ספר שאתה כריזמתי ביותר, וגם כושר הביטוי שלך מעורר הערכה, מכאן שההתחלה שלך בפוסט זה מהווה יותר מלכודת לקרוא את המשך הכתוב ואולי לא סתם אמירה נאיבית. קראתי כל שורה שכתובה כאן, ובכך הושגה המטרה
    פחות או יותר אני מבין במה מדובר, או שחושב אני שמבין. רוב התגובות הן מהסביבה של הקהילה מן הסתם, ואולי תגובות לא מפרגנות של זר, שלא מנסה לתרגם את השיר לא יפורסמו כלל. ומי אני כלל שמתפרץ לרצף פירגונים כאלו בתוך המשפחה (כולם פה, אחות, אמא אח, רק מהשמות אניני מכיר אף אחד מכם)
    רציתי לומר לכם, שרק אנשים כמוכם יכולים לעסוק בסדנאות והקמת קהילות אידיאולוגיות. אדם שעובד (וממש סליחה על האנטגוניזם שאני יוצר כעת, כי יש כאן מאין רמיזה שאתם אינכם עובדים, ולא זה מה שרציתי לומר) במשרה מלאה שאמור לשבת עשר שעות במשרד אינו יכול להגיע להתעסקות בדברים שכאלו, אלא אם כן הוא נאיבי, צעיר ולא מכיר את חוקי החיים
    אתה בוודאי מעלה מספר שמות של אנשים שאתה מכיר בהיי טק שהגיעו לתמרה והשתלבו יפה, אך זה משהו זמני. מתי שהו הם יצטרכו לבחור צד. הסביבה התעסוקתית היא סבלנית במידה סופית ביותר אל אנשים שנעדרים תקופות ארוכות מהשגרה. בסוף היום אדם צריך לבחור צד, אתה במאדים, או כאן אצלנו בעבודה
    ואם אתה רוצה משכורת יפה עם תנאים טובים וביטוח כלכלי, אז אנא תן את ה- “תחת” כמו כולנו
    נשאר לך רק להיות מאושר מכך שאת כל הכשרון שלך אתה יכול להביא למקומות כאלו, כי אין בך את הפחדים שיש בי (אגב, לי אין גם את הכשרון)
    בהצלחה

17. מאת אורי אילון:
    29/07/2008 בשעה 13:38

    תודה וברוך הבא יוסף.
    אני מנסה להיות מודע לפריוילגיות השונות
    (בדיוק התייחסתי לנקודה הזו בנאום שנשאתי כאן באירוע רב משתתפים:)
    http://summeruniversity.tamera.org/?id=227
    ובכל זאת אני שואל - מה לגבי אלו שאינם רוצים “משכורת יפה עם תנאים טובים וביטוח כלכלי”?

לכתוב תגובה