Comments on: 40 ק”מ בדרך למאדים

by: אורי אילון

Tue, 29 Jul 2008 11:38:19 +0000

תודה וברוך הבא יוסף.
אני מנסה להיות מודע לפריוילגיות השונות
(בדיוק התייחסתי לנקודה הזו בנאום שנשאתי כאן באירוע רב משתתפים:)
http://summeruniversity.tamera.org/?id=227
ובכל זאת אני שואל - מה לגבי אלו שאינם רוצים “משכורת יפה עם תנאים טובים וביטוח כלכלי”?

by: יוסף המספר

Sun, 27 Jul 2008 19:37:42 +0000

זה ממש במקרה שהגעתי לבלוג שלך, צירוף של חיפושים ללא קשר מיוחר, אך הצלחת לעורר את סקרנותי ברמה שאברר על מה מדובר בכלל
אין לי ספר שאתה כריזמתי ביותר, וגם כושר הביטוי שלך מעורר הערכה, מכאן שההתחלה שלך בפוסט זה מהווה יותר מלכודת לקרוא את המשך הכתוב ואולי לא סתם אמירה נאיבית. קראתי כל שורה שכתובה כאן, ובכך הושגה המטרה
פחות או יותר אני מבין במה מדובר, או שחושב אני שמבין. רוב התגובות הן מהסביבה של הקהילה מן הסתם, ואולי תגובות לא מפרגנות של זר, שלא מנסה לתרגם את השיר לא יפורסמו כלל. ומי אני כלל שמתפרץ לרצף פירגונים כאלו בתוך המשפחה (כולם פה, אחות, אמא אח, רק מהשמות אניני מכיר אף אחד מכם)
רציתי לומר לכם, שרק אנשים כמוכם יכולים לעסוק בסדנאות והקמת קהילות אידיאולוגיות. אדם שעובד (וממש סליחה על האנטגוניזם שאני יוצר כעת, כי יש כאן מאין רמיזה שאתם אינכם עובדים, ולא זה מה שרציתי לומר) במשרה מלאה שאמור לשבת עשר שעות במשרד אינו יכול להגיע להתעסקות בדברים שכאלו, אלא אם כן הוא נאיבי, צעיר ולא מכיר את חוקי החיים
אתה בוודאי מעלה מספר שמות של אנשים שאתה מכיר בהיי טק שהגיעו לתמרה והשתלבו יפה, אך זה משהו זמני. מתי שהו הם יצטרכו לבחור צד. הסביבה התעסוקתית היא סבלנית במידה סופית ביותר אל אנשים שנעדרים תקופות ארוכות מהשגרה. בסוף היום אדם צריך לבחור צד, אתה במאדים, או כאן אצלנו בעבודה
ואם אתה רוצה משכורת יפה עם תנאים טובים וביטוח כלכלי, אז אנא תן את ה- “תחת” כמו כולנו
נשאר לך רק להיות מאושר מכך שאת כל הכשרון שלך אתה יכול להביא למקומות כאלו, כי אין בך את הפחדים שיש בי (אגב, לי אין גם את הכשרון)
בהצלחה

by: אורי אילון

Sat, 15 Mar 2008 15:58:55 +0000

והנה התרגום של אהוד מנור למחזמר שהפיק גודיק:

לחלום את שלא ייתכן
ללחום בבילתי מנוצח
לשאת את שכבר אין לשאת עוד
למחול על כל חטא לא נסלח

הצדק גם את זה שחטא
אהוב בקדושה ממרחק
נסה כשכלים כוחותיך
לתפוש בכוכב מרוחק

משאת לבבי בעקבות כוכבי
גם אם תקווה אין לצאת לדרכי
לצאת אלי קרב בלי לשאול בלי לחדול
מול התופת לצעוד בגבורה והצדק ימשול

אם אדע למשימה הקדושה
אך לשמור אמונים
אז ינוח ליבי וישקוט
במנוחת עולמים

העולם אז ייטיב את דרכו
כי אדם מצולק בגופו
בשארית כוחותיו ולבבו הוא
יתפוש גם כוכב בידו

by: אורי אילון

Fri, 14 Mar 2008 15:47:04 +0000

עוד הצעה לתרגום (המקור של ז’אק ברל או אלביס פרסלי!):

לחלום על הבלתי אפשרי
ללחום בקרבות אבודים
לשאת בגאון את הצער
להסתער כשהשאר נסוגים

להפוך את החושך לאור
לאהוב בתשוקה ובתום
לנסות בשארית כוחותיך
לגעת בכוכב במרום

אצא לדרכי
בעקבות הכוכב
באש ובמים
אלך אחריו

ונכון אהיה
אם תבוא השעה
גם לצעוד אלי שאול בגאון
בלי היסוס ומורא

כי רק
אם אהיה נאמן
לצו יעודי,
אז תמצא נפשי את שלוותה
כשיבוא יום מותי

ובכך, יתוקן העולם
כי אדם אשר אין בו מתום
העיז וביקש רק לגעת
אי שם, בכוכב במרום

by: אורי אילון

Wed, 12 Mar 2008 14:34:35 +0000

היי דורון מתוק שכמוך. תודה על השיתוף הזה. אני שולח לך את ברכת הדרך. גם אם היא איטית או מפותלת. ובכל זאת, קצת חבל לי בשבילי ובשביל הכוחות שהפרוייקט הזה זקוק להם וגם קצת בשבילך. הרעיון של קריירה כמימוש עצמי או הראייה של ביטחון כלכלי כדבר ארצי לעומת חיי קהילה כדבר שבשמיים - לא מדברים אלי. אבל אני גם מודע למקום הפריבילגי והשיפוטי שלי בהקשר הזה. בכל מקרה, מאחל לך לפעול ללא פחד איפה שתבחר להיות ולהתחבר מחדש כשנכון. חיבוק חזק של געגועים ממני.

by: דורון

Thu, 06 Mar 2008 22:09:19 +0000

היי אורי יקירי
אני קורא את הבלוג שלך מדי פעם בפעם. נראה לי די בהתמדה ולא מפספס. נדמה לי שאני מרגיש אותך דרך הבלוג מאד וזה עושה לי טוב. ויחד עם זאת, כמו שאתה כותב איך מילים יכולות לתאר את החוויה. לעיתים המדיום הזה לא מספיק. אני נמצא בתקופה מעניינת ומאתגרת. עשיתי צעד אחרונה מהמעורבות שלי בפרוייקט. יצא שבאופן די מקביל פרוייקט ההורות עם מיכל ירד מהפרק וגם ההתלהבות שלי מחזון הקהילה קצת הצטנן. התחלתי להתבונן על הבחירות שלי בחיים ומצאתי ששוב אני ממהר מאד לתת את עצמי לתוך רעיונות שלכאורה מסדרים לי את החיים טוב יותר ונראים הוליסטים, נכונים , בריאים וכיו”ב, לא רק לי אלא לעולם כולו. ברגעים האלה אני מפנטז ולא חולם. רוצה לומר שאני לא מספיק על הארץ ויותר בשמים ואז אני נזכר שהשיעור שלי הוא לחבר את השניים. לשים לב למה אני באמת רוצה. לקצב בו אני הולך ועוד כמה שאלות חשובות.
שלא תבין לא נכון. אני עדיין מאמין גדול בפרוייקט שלנו. עדיין רואה בתמרה מקום מאתגר ביותר עבורי. מחפש את הדרך לחיות בקהילה שלומדת איך לחיות אחרת. יחד עם זאת, כרגע אני בוחר לעשות את הדרך שלי לשם בהדרגה, בקצב אחר ממה שהתחלתי בו. יש לי מחויבות לדרך שעשיתי עד כה ואני לא מתכוון כרגע לחדול ממנה. הכוונה שלי בעיקר לבחירה המקצועית אותה לקחתי ובה אני רוצה להתפתח נכון לעכשיו. לא יודע למה אני כותב לך את כל זה. אולי משום שיש רגעים שאני קורא את מה שאתה כותב ומאד מקנא בתעוזה שלך להתחיל מבראשית. לזרוק את כל ההגדרות ולהתחיל מאפס. שאני קורא את חוויותך אני חש מאד לא ממוצה בעשייתי. מכונס בהגנותי, דל ברוחי, נוקשה במיניותי. ואז ברגעים האלה , עולה בי הקריאה שוב ללכת על כל הקופה. לא לפחד. לחפש את הדרך להתחבר מחדש לפרוייקט, לתמרה וחוזר חלילה. אני עדיין בודק את המרחק קרבה, את הקצב הנכון. ברור לי שדברים ישתנו בהמשך ואני ממשיך להיות קשוב , מנסה להיות פתוח, מזכיר לעצמי תזכורות. תודה על כל מה שאתה כותב. זה חשוב לי .וגם כמעט שכחתי . מתגעגע. חיבוק . דורון

by: אמה שם-בה

Wed, 05 Mar 2008 06:00:58 +0000

ביום שני למדנו את המאמרים שלך ושל עאידה, ביום קהילה.
התחלנו עם הכותרות: אהבה חופשיה מציפיות ואהבה חופשיה משקרים
ואנשים כתבו מה שעולה להם בהקשר לכותרות האלו.
אחר כך קראנו קטעים מהמאמרים, ולבסוף כתבנו כל אחד לעצמו
המשך למשפט האחרון שלך: אני יודע שהצעד הבא שלי באהבה הוא….
זה היה מאד חזק.
ומשמעותי (אולי תקבלו עוד תגובות מהמעגל).

תמשיך לסמן את המפה למאדים.
ממולי כתם אור גדול שמטילה השמש שזורחת במרפסת.
ותוך כדי המילים האלו
ציפור גדולה עברה בתוך כתם האור.

אני קוראת לציפור הגדולה.

by: אמה שם-בה

Wed, 05 Mar 2008 05:56:02 +0000

לחלום את החלום הבלתי אפשרי
ללחום באויבים הבלתי מנוצחים.
לשאת צער שאינו ניתן לנשיאה
לרוץ למקום אליו לא מעזים לגשת אפילו האמיצים .

לתקן את העוולה שאינה ניתנת לתיקון
לאהוב טהור ופרוש ממרחקים
לנסות כשידך יגעות
לגעת בכוכב שבמרומים.

זהו מסעי
בעקבות זה הכוכב
לא משנה אם חסר תקווה הוא
לא משנה אם יכאב.

ללחום עבור הצודק
ללא שאלה או הפוגה.
להיות מוכן להשלח לגהנום
עבור מטרה הגונה.

ויודע אני שאם אהיה אמיתי
בתוך זה המסע הנשגב
ליבי ינוח בשלווה
כשעל יצועי אשכב.

והעולם יהיה טוב יותר
משום שאדם נלעג ומכוסה צלקות
שאף עם טיפת האומץ האחרונה
לגעת בכוכב התקוות.

(תרגום חופשי שלי)

by: אורי אילון

Tue, 04 Mar 2008 20:42:08 +0000

גיא שהוא האבא של הבלוג הזה לפעמים מרגיש כמו מייצג המדיום עלי אדמות. ואני ממליץ לא להזדהות!! המדיום הוא רק כלי (לא המטרה). וכן - כאב לי.

לא, אמא. תודה על הניסיון. “זה חלומי. בלי דעת מדוע. … להשיג את הכוכב במרומים”… אולי למישהו יש קונקשן לבית ספר למשחק (זה פופולרי בערבי הגשת שירים).

לשאול המתוק - אהבתי את הטקסט והזדהיתי מאוד (גם אני ביצעתי את העבירה הנ”ל וגם אני מעריץ את גילי). לתגובה יותר ספציפית מזה - תצטרך לחכות, אולי לכוס תה, כי הפאנזין כבר נמצא בצד השני של האגם (עברתי דירה לכבוד הקורס).

מודה לשרון על האמונה. בי ובו ובה.

by: שרון

Tue, 04 Mar 2008 15:12:42 +0000

אמן אמן …

יש בך מורה..
יש בך מנהיג..
יש בך דובר..
כותב…
חוקר…
מבקר…

אמן למילים לכוונות…
לשירים…
לחלומות…

אמן לילדים שבגן…

… גן העדן …