לברלינאי אני מספר שהאפשרות הטכנולוגית לפוסטים מוצפנים שגם הכותרת שלהם לא חשופה - נבדקת (גיא?). וזרימת הרכילות בברלין מרשימה ביותר.

לבן-דודי אני מודה על המחאה אחרי זמן שתיקה וגם על האהבה שעדיין קיימת. מבטיח שהחיטוט ימשיך. פשוט, זה נהיה לי חשוף מידי לכתוב על הנושאים שאני, ואלה מסביבי שאני רוצה לכתוב עליהם, מתעסקים בהם עכשיו. בעיקר אני חושב שללא הכלים, הלימוד והרקע המתאים אינפורמציות מסויימות יכולות להתפרש בצורה לא נכונה.

לטלי אחותי - תודה על התזכורת של לוינס. אני רוצה אותו כאן ליד מיטתי (אני לקראת סיום ספר מאמרים על חנה ארנט). חיי הם ניסיון לחבר את החזון/תיאוריה/אידיאולוגיה עם הרגע הזה והאדם הזה שאני ושמולי. החיים כנמשל… עוד לא אבדה תקוותנו.

באהבה [הולכת ופוחתת…. (-; ]
אזרח סוג ב’

לפחות אל תעשה את זה ככה שכולם יכולים לראות שיש פוסטים מוצפנים אבל שאין להם גישה.
אין סודות בחברה.

שמעתי כבר שאתה מקבל ביקור בריטי (רוזי וסטיב) מברלין. אני שולח איתם נשיקות.

אודה לך אם תוכל לשלוח לי מידע, ברגע שתגיב על דברי באמצעות כתובת המייל שהשארתי למעלה.

השלום לך?

עכשיו קצת לפני 5:00 ואני לא מצליחה לישון

תודה על שמחת ההצטרפות

מעניין לי לקרוא את מה שכתבת- סביבה, תכנים, מטרות, חזון של FEARLESNESS
ללא חת

אני מרגישה שאתה מדבר ברובד של חזון, של אידיאולוגיה ורעיונות
ואני רוצה להציע עוד כיוון של התייחסות

כיוון של קשב להווה- לאותו רגע נתון- לאותו אדם ייחודי ומשתנה
העומד עכשיו מולי בפניו החשופות

החלום שלי- למה באתי לתמרה- להיות מסוגלת לראות את האדם הזה בעיניים יחפות-
בקשב מאוד גדול לרגע ההווה הנוכחי- שבתוכי, שבתוכו, שבינינו-
ולפעול מתוך הקשב הזה-
שמבעד לחומות הנוצרות לעתים מסבך הרעיונות והמחשבות, המרפד את התודעה שלי

אני רוצה שהרעיונות היפים שלי לא יפריעו לי לראות את המציאות
כפי שהיא ולהגיב בצורה מותאמת להווה
שאני אוכל לבחור אם לבקר את בני דודי החרדים הגרים בהתנחלות
ולא אתנכר אליהם רק כי אני לא מסכימה באופן עמוק ביותר עם הבחירות שלהם
שאם אבחר להתרחק תהיה זו בחירה מודעת
ולא בחירה הנובעת מגדר ההפרדה שתוכי

ואסיים בציטוט מפי אדם יקר, שאני מגלה מחדש לאחרונה, עמנואל לוינס:

“פני האחר אינם רק ממחישים את עצם קיומו של הזולת בעולם אלא מביעים את שבריריותו, את פגיעותו . לפיכך הם מאיצים בנו לכבד שבריריות זו של האחר ולא לנקוט אלימות כלפיו .
מכיוון שלא הצבתי את האחר בתמונת עולמי, שומה עלי להשאירו באחרותו האוטונומית, אולם עצם קיומו של האחר ממחיש לי שאין אני לבדי ואינני יכול להתעלם מיחסי אל האחר .
מן הפגישה עם הפנים של האחר באה הפתיחות לאחרותו. אחרות זו איננה ריחוק כי אם קרבה הנתפסת לפתיחות לזולת . ההתקרבות פנים אל פנים מעוררת וקובעת בתוכי את האחריות לאחר”.

שנזכה לראות ולהיראות

נשיקות ואהבה
טלי

איזה כיף שאת מצטרפת לחבורה (בגלוי, בשאלות, בדיאלוג, בריקוד…)

בינתיים ניל ביקשה שלא אקרא לה “בינתי” כי בעצם אני לא האבא האמיתי שלה. אז נראה לי שאני חוזר להיות בייבי-סיטר אהוב…

מה המקום שיש לאישי/פרטי? זה תלוי בשאלות אחרות -

באיזה סביבה העניין האישי מתרחש?
אין דינה של קהילה שבה כל החברים מסכימות על שאיפה לשקיפות מקסימלית כדין אזרחית אנונימית מדרום תל-אביב. חשיפה אמיצה ללא התמיכה הנכונה יכולה להיות גם בעייתית.

מה התוכן האישי/פרטי?
נושאים שהם מושתקים במרחב הציבורי בדרך כלל חשוב בעיני להוציא מהמרחב האישי. לדבר על סקס, מוות, מחלות, מערכות יחסים - זה כמובן גם הכי קשה. לחשוף באמת את הצדדים שהפנמנו כבר את המחשבה שיש להסתירם תמיד…

ואיזו מטרה משרתת העברתו של האישי למרחב הציבורי?
האם אני עושה זאת לשם הפרובוקציה? לשם ריפוי של עצמי? לשם ריפוי של העולם כלו שהבעיה שיש לי היא רק שיקוף של הבעיה והבעיות שבו ושבאנושות?

אני מסכים שיש חשיבות להיות רגישים למקומות עדינים ואישיים יותר, ובכל זאת אם עאידה היתה שואלת אותי על פרסום פוסט עלי בבלוג שלה הייתי רוצה להגיע למקום של אמון איתה ופתיחות עם העולם שבו לא יהיה לי או לה צורך בכלל לאשר מראש.

בקשר לנושא השיתוף בפורום
ובהמשך לשיחותינו בנושאי חופש ופומביות
רציתי להעלות שאלה נוספת שמקננת בתוכי כבר זמן מה

מה המקום לדעתך/כן שיש לאישי, לפרטי?

בשנים האחרונות הרגשתי לפעמים שמבחינתך אין מקום כלל לסודי,
למילה או למעשה שבין אדם לעצמו, אדם לחברו, אדם למקום

חשוב לי לשמוע מה אתה חושב/מרגיש עם זה עכשיו

לכשעצמי אני מאמינה שיש כח גדול ואף מהפכני לשיתוף ולפתיחות
אך עם זאת נראה בעיני חשוב גם להיות רגישים למקומות עדינים ואישיים יותר
בינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין אחרים
ולכן ריגש אותי מאוד לשמוע שהראית לעאידה את הקטע לפני שפרסמת
כאילו הקירבה שביניכם קידשה את המקום הפתוח והחשוף וריפדה אותו באהבה

נשיקות וגעגועים
מטלי