Comments on: חמותי

by: אמה שם-בה

Sat, 12 Jan 2008 23:16:27 +0000

קודם כל לשאלה למה הבלוג הזה הוא הכי פופולארי בתגובות…
זה בגלל הכותרת… חמותי… נושא חם אצלנו במשפוחה.
וגם המילה חמותי… מכילה בתוכה את ההתחממות של העניינים…

אני אחרי שבת של שקט. להיות עם עצמי. להקשיב לשקט. להקשיב לפעימות הלב.
ניקיון מאד גדול מבפנים.
וציור שהצטייר לו כל השבת.
ככה טוב.
וככה קל יותר להכיל את הגעגועים.

הכנתי השבת את העוגה הטבעונית הראשונה שלי… והיא יצאה מעולה…
פשוט נגמרו הביצים וכבר מזמן רציתי לבדוק איך זה יוצא… אז ניסיתי… והמצאתי מתכון…
אורי… יש למה לחכות…

התמכרויות שלי…
לצייר
לזמן עם עצמי
לקריאת ספר לפני השינה ולקריאת ספרים בכלל
לחוויות רוחניות
לגעגועים
לבלוג של אורי ושל איל
לשקט
להתכתבות עם ירון מהולנד (שהפסיקה למספר חודשים והתחילה שוב בשמחה רבה)
לקול של אמא (או לאהבה של אמא) מדי כמה ימים (יקרה שלי)
לנטייה להיות המיכל של כולם (התמכרות מגונה ביותר… אני עובדת עליה)
לנבדלות
לעניין (שלא יהיה משעמם)
לחכמה. לאנשים חכמים.
ליצירה. לאנשים יצירתיים.
לתמרה או למה שחוויתי שם.
לעוגיות שוקולד צ’יפס

תודה יעל על גילוי הלב.
מדי פעם טוב להפסיק את ההתמכרויות. גם הטובות שבהן. ואז לבדוק אם בוחרים אותן מחדש.

לילה טוב

by: אורי אילון

Sat, 12 Jan 2008 13:00:53 +0000

התמכרויות שלי בהווה (שאני מודע אליהן):
- דברים מתוקים (בשל ההתנזרות מממתקים שגזרתי על עצמי זה נע היום בין פירות לעוגות טבעוניות ביתיות)
- נפט (תחבורה, פלסטיק, קינואה, תאורה, דיסק של לימוד ערבית…)
- אוכל מבושל (למרות הידיעה שמזון טרי/חי/נע בריא יותר ואקולוגי יותר)
- אינטרנט (אי-מייל, הארץ, הבלוג שלי)
- מים חמים (רצוי באמבטיה או ג’קוזי)
- תשומת לב (תראו אותי, תשמעו אותי, תקראו אותי, תאהבו אותי, תשנאו אותי)
- קונפליקט (שאיפה לשמור תחושה/מצב של מאבק)

by: יונה אילון

Sat, 12 Jan 2008 10:53:43 +0000

יקרים שלי
אז הנה התגובה ה 17
אני כל כך שמחה לתגובה הכנה היפה מעוררת המחשבה של יעל.
הנושא של התמכרויות הוא כל כך רחב, אפשר למלא בו בלוג שלם בפני עצמו.
חשוב לזכור שראשית, כמו שיעל מזכירה, הרי לא כל ההתמכרויות בעולם הן שליליות או הרסניות.
ושנית, שרוב ההתמכרויות של רוב בני האדם הן מן הסתם בכלל לא מודעות.
בן אדם עובר תהליכים מעמיקים כדי לגלות את התמכרויותיו בעבר ובהווה.
עצם הגילוי הוא צעד חשוב בריפוי.
זה בוודאי לא יפתיע אתכם אם אגלה שחלק מההתמכרויות שלי בעבר היו:
התמכרות לתחושה של סבל ואי שביעות רצון.
התמכרות לחיפוש חסרונות בכל דבר.
התמכרות לעשייה בלתי פוסקת.
גם אני הייתי מכורה לקוקה קולה, השיניים שלי נעשו שחורות מזה.
היה קשה לדר אלוביק הרופא שיניים להבין את זה.
כבר עשר שני שאני מאושרת לא לגעת בקוקה קולה.
לפני כמה שנים, כשהגוף שלי כבר היה נקי מהחומר הזה וכשניסיתי פעם, אני זוכרת זה היה בטיול יום שישי בירושלים, ללגום כמה לגימות מפחית, זה יצר באופן כמעט מיידי תגובה של פצעים בפה, הרפס…….. מדהים. לא?
כעת אני כבר כמעט מתמכרת לבלוג הזה.
התחושה נפלאה.
וכמה טוב שאתם, אנחנו, בעולם!
אוהבת מאוד, אמא.

by: אורי אילון

Fri, 11 Jan 2008 22:25:49 +0000

תודה יעל על השיתוף בענייני ההתמכרות והאהבה ליאיר. אני מכיר עכשיו רובד חדש בך וביחסים שלכם. וזה מעורר געגועים ורצון גדול להצטרף למועדון הסרט הטוב…
למה לדעתי הפוסט הזה הוא שיאן התגובות? בגלל התגובה של אמא כמובן שעוררה דיון חדש וסוער. יש 16 תגובות אבל רק שישה כותבים וחמישה מהם מאותה משפחה…

by: יעל

Fri, 11 Jan 2008 18:10:26 +0000

טוב, כיוון שרוב המשפחה כבר הגיבה (וגם אני קצת קודם)…
אני רוצה לצעוק - גם אני כאן! וגם לי יש מה להגיד!
אבל… אני לא בטוחה מה יש לי להגיד.
טוב….
משפחה יקרה,
בלוג משפחתי יקר,
(ותודה לאורי שיצר אותו).

אני נזכרת עכשיו בכמה התמכרויות שלי מן העבר ומן ההווה
(מהעבר - סוכרזית, דיאט קולה, גברים מאותגרים רגשית…
מההווה - ליאיר, לשליטה, ולתוכנית טלויזיה “בוסטון ליגל”…).

נכון מה שאמא כתבה, שהאהבה הראשונית יכולה להתעצם ולהעמיק.
הנה אני מאוהבת ביאיר היום יותר מהיום שבו נפגשנו.
גם נכון מה שאמה ואורי כתבו,
הנה אני אוהבת את יאיר יחד עם כל מגרעותיו (המעטות)….

ואני גאה במשפחתי שמעזה,
ואוהבת אותה מאוד מאוד,
ומעריכה, ומתגעגת. יעל

נ.ב.
אורי -
שמת לב שזה הבלוג עם הכי הרבה תגובות?
למה לדעתך?

by: מיכל נ.

Fri, 11 Jan 2008 15:18:26 +0000

תודה על המראה. אני לא אגיב, אבל מבטיחה שאחשוב עליה.

by: אורי אילון

Fri, 11 Jan 2008 13:28:57 +0000

מראה למיכל - את מקנאה בתמיר, את רואה בי אבן בוחן, את מקבלת השראה מתמרה. אבל - נדמה לי שאת לא עושה את מירב המאמצים להגיע לכאן במאי הקרוב להשלמת תהליך הריפוי/לימוד/העצמה שלך.
לפני שעולות מחשבות של “אבל אני לא יכולה”, כדאי לבדוק אם שורש אי היכולת הזו טמון אולי באי-האמון שיצרה בך קיבעונה המדכא של המערכת הדתית בה גדלת.
אני מסייג את כל זה באמירה ששיקוף אמיתי דורש יותר ממה שיש למדיום של בלוג להציע, אבל זה מה שעלה בי כשקראתי את תגובתך לתגובתי.

by: מיכל נ.

Fri, 11 Jan 2008 08:16:45 +0000

אורי, קראתי את התגובה שלך מס’ פעמים ועכשיו היא ברורה לי, והיא הבהירה לי (שוב) שאני רוצה ללמוד יותר על הנושא הזה של התגובתיות מול התמיכה. זה מפתח חשוב לשינוי. תודה שהזכרת לי אותו, הוא בתודעה שלי מאז הפילגרמיג’.

אני לא חוזרת מהאמירה שלי לגבי “אבן הבוחן”. לא ממש הבנתי איך זה קשור להסרת אחריות מעצמי. אני רוצה לראות שיש כיסוי לאמירה שתמרה היא ניסוי, חקירה, שיש אופציה להכיר בטעויות ולעשות שינויים. ואני מסתכלת עלייך, כיוון שאני עכשיו לא בתמרה.
אורי, אני מגיעה ממערכת דתית. כשאני שאלתי שאלות , ערערתי וכו’, בדרך כלל לא הקשיבו, ואם הקשיבו זה היה כדי לשכנע אותי, וגם היחידים שכן הקשיבו באמת בסופו של דבר לא היו מוכנים לזוז או אפילו להודות בפני עצמם שהם מסכימים איתי. אח”כ תמיד הייתי שואלת את עצמי בשביל מה כל החפירות הפילוסופיות האלו.
חזרה אל הקבוע והמקובל, זו המשמעות של דוגמה עבורי.
רציתי רק להוסיף, שאני מכירה בדברים הנפלאים שקורים בתמרה, אני מלאת השראה מהם. ביום קהילה האחרון, אמרתי לתמיר שאני ממש מקנאה בו שהוא נוסע ביום ראשון ומצטרף אליכם, בגלל כל התהליכים שהוא הולך לעבור, בגלל הגילויים לגבי אהבה וקהילה שיחודיים לתמרה.

לגבי הבלוג , אני אשלח לך מייל. בנתיים חיבוק גדול ממני ,ותודה למשפחה שהעזה לחשוף את ההתלבטויות והתהיות.

by: אמה שם-בה

Fri, 11 Jan 2008 08:09:04 +0000

תודה אמא על אהבתך שאין כמוהה.
תודה אורי על בהירותך וחמלתך ושיתופך שאין כמוהם.
הנה עולות בי דמעות. על מה ולמה???
ואיך אני מעזה?
למען השם.

שוב געגועים.

by: יונה אילון

Fri, 11 Jan 2008 06:55:41 +0000

ילדים יקרים ואהובים שלי בוקר טוב בוקר אור,
תודות רבות על התגובות המהירות, החכמות, היפות לתהיות שהעזתי להביע.
גם אני שאלתי את עצמי איך אנחנו מעיזים, למען השם…
ואם יש משהוא שאני גאה בו, ויש כמה וכמה כאלה,
הרי זהו אחד מהם.
ואם בעינייני משפחה, אז היום יום שישי ואבא ואני תכף יוצאים לסידורים
ואולי בהזדמנות אחרת אכתוב ביתר פירוט
ואעיז לשתף בהתמכרויות שלי בעבר ופחות בהווה.
רק הערה קטנה אחת, למשפט “להשאר עם האהבה זה אתגר גדול אחרי שהקסם הראשוני פג”:
קסם ראשוני באהבה לא חייב לפוג.
האתגר הוא לאו דווקא בלהישאר עם האהבה אחרי שהקסם הראשוני פג.
האתגר הוא להגדיל ולהרחיב להעמיק ולהעצים את אותו קסם ראשוני.
וזה אפשרי, תאמינו לי.
מניסיוני, ומדובר גם באהבה לבן זוג, וגם באהבות אחרות, לחברים, לחמות, לילדים, לנכדים, לשכנים, הפרטיים והציבוריים………
אין כמו קסם ראשוני באהבה שעובר תהליכי זיכוך ושידרוג.
ואני מתרשמת ובעצם אולי מקווה ואולי אפילו שמחה, שגם אצלכם שמבה ואורי
הקסם הראשוני באהבה לתמרה לא פג, אלא עובר תהליכי ריפוי.
רפואה שלמה לכולנו.
אני אוהבת אתכם מאוד מאוד, אמא.