החיים כנמשל

תמרה משתנה. הגעתי בזמן של טראנספורמציה, התמרה, שינוי, הרהור, ערעור על הסדר הקיים. כך לדוגמא היום זו הפעם הראשונה בתולדות המקום שחווים כאן סוף שבוע אמיתי. כלומר לא עוד סאנדיי לבדו אלא גם שבת רגועה. אז הנה אני מתפנה לכתוב.

סך הכל אני בבית. הרבה מהחששות והספקות נמסו כשמצאתי את עצמי מוקף בנוף המוכר ובא/נשים אליהם התגעגעתי. עד ינואר אין לי מסגרת קבועה ואני צועד (המרחקים כאן מצדיקים אופניים שעדיין אין לי) בין הגינה (עם יד אחת העבודה שם מוגבלת) המטבח (לא רוחץ כלים בגלל המתקן הסקסי שמקבע את אגודל שמאל אבל מבשל מרק ברוקולי עם חובזה כמו גדול) הנוער (קבוצה שנכנסה לי ללב במסע בארץ וכעת אני קצת חבר וקצת מדריך/מורה), הרצאות (דמיינו אחת שמתחילה בשש בבוקר. הזריחה רק בשמונה) והסטודנטים (אתמול עשינו מדורה לכבוד היומולדת של ג’ף הסקוטי).

חוויה מיוחדת היתה לי עם סימון בן השלושה חודשים עליו עשיתי בייביסטר. שרנו ביחד את שירת העשבים. בכלל, נוצרים לי כאן קשרים מעניינים עם הילדים. אחד מהם, בן חמש עם תספורת מוהיקאנית אנרכיסטית, הביא לי אתמול מתנה - צמיד מחרוזים ונוצות שאסף. מכשול השפה מתגמד עם ילדים והלב מתרחב.

ומה יש לך בתיק שהולך איתך כל היום ממקום למקום? יומן מסע ועט (עדיין זוכר את החלומות שלי מדי לילה, כולם אגב עוסקים איכשהו בילדותי), פנס ראש (הירח זורח מאוחר והחושך מוחלט), מברשת+משחת שיניים (לך תדע לאן תתגלגל הלילה), ספר “רקוויאם גרמני” (עליו עוד אכתוב פוסט בקרוב), כובע צמר (קר בלילות ונעים בימים. עדיין מחכים לגשם שימלא את האגם החפור), תרופה הומאופטית (לאיחוי עצמות), ספר על אושוויץ (מתנה שמחכה ללאסה) ובקבוק מים כמובן.

געגועים? עדיין לא חזקים במיוחד. עם כל ההתרגשות שלי לקראת הקריסמס הראשון שלי אולי חסרה לי קצת אווירת חנוכה. בסופש הבא אני מתכנן לסוע למדריד לכנס בנושא שלום צודק במזרח התיכון. אינשאללה גם הויזה שלי (לשנה) תחכה לי שם.

הפוסט הזה נכתב ביום Saturday, 08 בDecember 2007, בשעה 13:49, והוא שייך לנושא תמרה . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏