החיים כנמשל

אתמול בבוקר כ- 50 שוטרים פינו את הבניין ברחוב בן-עטר שפעם שימש כמקווה להיטהרות ובשלוש השנים האחרונות שימש בית לטוהרה ולטומאה לפאנקיסטים, אקטיביסטיות, אמנים, מסיבות, הופעות, הקרנות סרטים וסיפורי גבורה. במחי פינוי 9 דיירים וריתוך הדלת הושם קץ להיסטוריה האנרכיסטית שהתקיימה במתחם. הנכס, שעמד שומם במשך שנים עד שפלשו אליו אקטיביסטים הומלסים, צפוי להימכר ולהפוך לבניין דירות פלורנטיני חדש.

כמה סמלית היא התבוסה מול בעלי ההון דווקא בתקופה שבה מתעוררת העיר אל מול תנאי הדיור הבלתי אפשריים. אני מצדיע לכל מי שהיתה שותפה לניסיון ההירואי לחיות בחינם באחד מעשרות המבנים הנטושים שבעיר. אני סולח לסקוואט על שלא היה המקום הכי פתוח/מזמין, הכי שכונתי/חברתי, הכי גיי-פרנדלי/קווירי, הכי קומונאלי/כיפי, הכי פוליטי/מודע והכי נקי בעיר. אני מודה לו ולעשרות דייריו לאורך השנים שאירחו אקטיביסטיות מחו”ל, איכסנו ציוד שימושי להפגנות ועזרו כשהיה צריך.

איך מוסד חשוב שכזה, הסקוואט היחיד והותיק בתל-אביב, מפונה כמעט ללא התנגדות? מה היעד הבא לפלישה? האם הפינוי הוא חלק מקריסת תנועת הסקוואטים באירופה? האם יש לי זכות להתעסק בנושא כבעל בית?

הפוסט הזה נכתב ביום Thursday, 22 בNovember 2007, בשעה 22:13, והוא שייך לנושא הספדים ופרידות , אנרכיזם ואקטיביזם . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏