מסע בתודעה (3)
05/11/2007 - 14:05 מאת אורי אילון
יום של הפסקה מהמסע לטובת ישיבה באינטרנט-קפה בבית-לחם ושליחת הזמנות וירטואליות לסיום המסע ביום שישי הקרוב. אחרי יומיים בשטחים גובר הצורך בלברוח - מהאינטנסיביות של הקבוצה, מהרעש של השבאב (הילדים הפלסטינים), מהכיעור של הדשא הירוק בהתנחלות שבמדבר, מהפחד שחיילים יצוצו ויעיפו אותי משטח איי.
הקבוצה מונה עכשיו יותר מ- 130 פיות וצלחות פלסטיק רב-פעמיות, והיא מגוונת ביותר: בחורה בשם ציון שהיגרה מאריטראה שבאפריקה כשהיתה בת 6 מתעניינת בגורלם של הפליטים האריטראים שהגיעו לארץ הקודש; קבוצה של שוויצרים עם מורה סופית שהצטרפה אלינו העלתה את ממוצע הגילאים והנמיכה את ממוצע הקילומטרים שאנו גומעים ביום; תמהיל דרכונים שכולל את קולומביה, יוון, אוסטריה, פורטוגל, איטליה, גרמניה, ספרד, ארה”ב ועוד (הפנטזיה על מדורת פספורטים עדיין מעוררת יצרים); מספר פלסטינים שנשבו בקסם של המסע והחליטו להצטרף עד תומו; חייל קרבי סרבן וחייל צעיר ברגילה; וגם - מתנחל שגר במאחז לא חוקי.
היום הקבוצה אמורה לישון בהתנחלות אלון שבות, ואילו אני, יחד עם חברים נוספים, מסרב להישאר לישון שם לאחר הפגישה הצפויה עם מתנחבלים מהאיזור (לב פתוח אורי!). סבינה שמובילה את המסע מדגישה את רוח החסד שבשמה אנו צועדים שמצדיקה לכאורה את ההתארחות אצל מי שנתפסים בעיני חלק מאיתנו כאחד המכשולים העיקריים לשלום צודק. ואני בכל זאת מתלבט האם לשתות את התה שיגישו לי שם, בידיעה שהוא מורכב ממים גנובים.
סיום המסע מהווה עבורי הזדמנות נדירה להפגיש בין שתי הקהילות של חיי: זו האקטיביסטית, אנרכיסטית, קווירית, מסטולה, תקשורתית, אקדמית, חילונית, צינית, אורבנית, ותיקה… יחד עם זו החדשה, פוליטית, היפית, בינלאומית, גרמנית, סטרייטית, רוחנית, היררכית, מודעת, רחוקה. הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? הביקור הקווירי במסע ללילה קסום של אהבה הפיג את חששותיי: טופי אישר לראשונה את נסיעתי לתמרה (”הם דווקא נחמדים”) ואסף אפילו חושב להצטרף למונטה-סרו (”אולי אקים עם סיסיליה קרקס פוליטי”). אופטימיות זהירה. יאללה אמבטיה, מסאז’, כביסה, קרם לרגליים, טופו, ים, הקרנת בכורה של הסרט של נטע, ויזה לשנה, כרטיס טיסה, מסיבת פרידה ומסע חדש.
הפוסט הזה נכתב ביום Monday, 05 בNovember 2007,
בשעה 14:05,
והוא שייך לנושא עלייה לרגל
.
את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0.
אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.
Powered by FireStats
05/11/2007 בשעה 15:36
אוי אורי’לה! אני מלאת געגועים!!! מתה עליך ! איזה חוויות מדהימות! קצת הופתעתי שהסכמת להיכנס בכלל להתנחלות, אבל אני משתוקקת לשמוע אח”כ הכול. ותודה על יחסי הציבור החיוביים…
06/11/2007 בשעה 11:23
שוב פעם אתה נוסע ? איזה באסה. טוב זה לא שאני רואה אותך יותד מידי גם כשאתה כאן.
איזה כיף פורטוגל. ברוב המקומות לא הייתי אבל פורטוגל והודו נמצאות במקום גבוה ברשימה של מקומות שבהם הייתי רוצה לבקר ואם אפשר לחיות.
אני מצפה לדיווח שוטף ומפורט על מה שקורא שם.
בהצלחה בהליכה. מתגתגע דרור
06/11/2007 בשעה 17:20
שורה שניה בפזמון …
וחוץ מזה נראה לי מתאים לפוסט.
ממני
הו ארץ אהבתי
ביצוע: שמוליק קראוס
מילים: יענקל’ה רוטבליט
לחן: שמוליק קראוס
הו ארץ אהבתי
אמרי עד מתי
עוד יעלה באש
חלום חיי
הו ארץ אהבתי
כמו פצע בלב
אטום חלון ביתי
מעיין חרב
יד מושטת
לב פתוח
שאי קולך קראי לרוח
שתנוח על כולם
אור אז יעלה מאופל
כמו יונים מעל האופק
שיר לחופש
לאדם
הו ארץ אהבתי
שדותייך קמלים
בכרם אין בוצר
רק שועלים
הו ארץ אהבתי
הו ארץ טובה
אמרי לאן הלכה
האהבה
יד מושטת
לב פתוח
שאי קולך קראי לרוח
שתנוח על כולם
אור אז יעלה מאופל
כמו יונים מעל האופק
שיר לחופש
לאדם
הו ארץ אהבתי
עשן ודליקה
ליום חדש בהיר
עוד מחכה
יד מושטת
לב פתוח
שאי קולך קראי לרוח
שתנוח על כולם
אור אז יעלה מאופל
כמו יונים מעל האופק
שיר לחופש
לאדם
הו ארץ אהבתי
אמרי עד מתי…
10/11/2007 בשעה 12:25
אורי היקר,
הפעם לא יכולה שלא להגיב…
איזה דיוק, אוטנתיות, חסד, לב ענק, פתיחות…איזה אורי מדהים אתה.
חולה על הכתיבה שלך.
חיבוק גדול
נפגש בקרוב
קרולינה
10/11/2007 בשעה 21:41
גלעד, תודה על השיר המקסים. הזכיר לי שיר נשכח של אריק איינשטיין:
יושב מול הנייר, העט ביד כמו חרב
יושב מול הנייר, רוצה לשפוך הכל
יושב מול הנייר, רואה אותך נופלת
מביט אל הנייר ולא יוצא לי קול
אוי ארצי מולדתי את הולכת פייפן,
שברת לי את הלב לחתיכות קטנות
היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו,
אני כל כך עצוב בא לי לבכות
יושב מול הנייר, מתחיל לרדת ערב
יושב מול הנייר, בחוץ נהיה כחול
יושב מול הנייר, ואת שם מתמוטטת
מביט אל הנייר, טומן הראש בחול
אוי ארצי מולדתי…
יושב מול הנייר, העט ביד כמו חרב
יושב מול הנייר, רוצה לשפוך הכל
יושב מול הנייר, רואה אותך נופלת
מביט אל הנייר ולא יוצא לי קול
אוי ארצי מולדתי…
13/11/2007 בשעה 13:17
קרולינה - תודה וסחתיין על הסיפתח. היה לי כיף לצעוד איתך וללמוד ביחד איך להתגבר על גבולות.
נטע - פתאום קלטתי שלמרות ההזמנה החמה אף אחד מחבריי התל-אביבים לא הגיע למופע הסיום של המסע וזה אמור לתת לי מושג על המרחק שנוצר… לך היה תירוץ טוב וזה המקום לפרסומת לשידור של סרטה של נטע לוי “האישה מהבועה” בערוץ יס דוקו ב- 20.11 ב- 22:00
דרור - מה לגבי בלוג שמתעד את חייו של אב צעיר ומודע פוליטית? בכל מקרה, אשמח לפגוש את המשפוחע שלך בתמרה… אולי בקורס הסוסים?
http://www.tamera.org/horseproject/English/index.html