החיים כנמשל

נכתב עבור הקורס “פורנוגרפיה כסוגה, פורנוגרפיה כסוגיה” של ד”ר עמליה זיו באוניברסיטת תל-אביב

הייצוג המיני אותו אנתח כאן, הוא אתר האינטרנט beautiful agony - (מכאוב יפהפה). האתר מציג ספריה גדולה של כמה מאות סרטוני וידאו קצרים (2-15 דקות), המציגים, גברים ונשים בנפרד, שחווים אורגזמה מינית. בניגוד לייצוגים ואתרים פורנוגרפיים אחרים, beautiful agony שם דגש על הבעות הפנים של הסובייקט והקולות שהוא מפיק בזמן החוויה המינית ועד לאורגזמה. למעשה הצילום של כל הסרטונים מתמקד אך ורק בפניהם (head shot) של המשתתפים ואינו מציג עירום כלל, או את הסיבה לעונג המיני של המשתתפים. הפריים מציג רק אדם אחד בשכיבה או בישיבה במהלך האקט המיני ועד לאורגזמה. חלק מן המשתתפים מדברים ואומרים משהו למצלמה, וחלקם מחייכים אליה. ברור כי לאורך הסרטון ישנה מודעות של המצולמים אל המצלמה ואל הצופה.

האתר הוקם על ידי אדם אוסטרלי בשם ריצ’ארד לורנס, שלטענתו מאס בפורנוגרפיה מיינסטרימית. לכן הוא החליט להקים את beautiful agony. תחילה צילם את עצמו, וביקש גם ממכרים וממכרות להשתתף, (הוא מספר כיצד התפלא על הקלות שבה השיג את הסכמת חבריו להשתתף בפרויקט). מאז האתר גדל בקצב של כ-ארבעה קליפים בשבוע. הסרטונים כולם מצולמים על ידי המשתתפים עצמם או הפרטנרים שלהם ורובם דומים מבחינת אופן הצילום. האתר בעצם בנוי על נכונותם של המשתתפים או “התורמים” (כפי שהם נקראים באתר), לחשוף את עצמם ברגעים אינטימיים אלו, והוא קיים בזכותם. ישנם כמה חוקים החלים על הרוצים להשתתף באתר והם: 1.אין לצלם עירום, 2.יש להקפיד על איכות צילום גבוהה 3.יש לשמור על סאונד נקי. המשתתפים שולחים את תרומתם לאתר, ובתמורה מקבלים סכום כסף סמלי (לא מצוין כמה בדיוק) על מנת לכסות את הוצאותיהם. באתר מדגישים את העובדה כי הסרטון נעשה מתוך רצון חופשי. כמו כן מופיע באתר טקסט המבקש מן המשתתפים לא לשלוח סרטונים בשביל הכסף, אלא למען ‘נתינת פיסת ארוטיקה יפה לעולם: ““but don’t do it because we’ll pay you, do it to give the world a beautiful piece of erotica .

על פי רוב אין אנו יודעים הרבה על זהות המשתתפים, אך ניתן לחלץ פיסות מידע אודותיהם מתוך סרטונים נוספים שחלקם בוחרים להציג תחת הקטגוריה של וידויים, בוידויים אלו, המשתתפים מדברים אל המצלמה (בלבוש מלא) ומספרים מדוע בחרו להציג עצמם כך, או איך בדיוק עשו זאת. לעתים יש מספרים, המדברים על חוויות מיניות ראשונות ומתארים את הרגשתם בזמן הצילום. לא כולם בוחרים להציג “וידוי” בנוסף לסרטון האורגזמה שלהם. בנוסף על כך יש באתר גם פורום פעיל למשתמשי ומשתתפי האתר. בפורום דנים אלה הרשומים בו, בסרטונים השונים ולעיתים זוכים גם לתגובה מצד המשתתף\ת שדנו בו או בה. הרוב הגדול של הסרטונים מציג נשים (יחס של ארבע לאחד), בעלי האתר טוענים כי כל אדם בוגר שישלח קלטת שמתאימה לחוקיהם (בלי עירום, איכות טובה) יפורסם באתר. הם אינם יכולים להסביר מדוע נשים שולחות יותר סרטונים.

לאתר יש מימד מציצני חזק שכן המשתתפים מציגים עצמם ברגעים מאד אינטימיים. למעשה האתר מתגאה בכך שדווקא ההתבוננות בפנים של הסובייקט בזמן חווית האורגזמה, מעוררת וארוטית הרבה יותר מהפורנוגרפיה המיינסטרימית, ‘העירום האמיתי הוא כנראה באזור שמן הצוואר ומעלה.’ “Beautiful Agony is dedicated to the beauty of human orgasm. This may be the most erotic thing you have ever seen, yet the only nudity it contains is from the neck up. That’s where people are truly naked”. האתר מציג משהו מיוחד נוסף שלא נראה בפורנוגרפיה המיינסטרימית , וזוהי אותה אינטימיות עם הסובייקט המציג את עצמו. ואכן ישנה תחושה מאד אינטימית ואף מרגשת כאשר צופים בסרטונים שמציגים אך ורק את פניהם של המשתתפים ברגעי האורגזמה.

אף אל פי שבעלי האתר ממוקמים באוסטרליה, ישנם משתתפים מרחבי העולם (צרפת, קנדה, הולנד). הסיבות לפרסום האורגזמות הפרטיות ברבים שונות ומגוונות: אקסהביציוניזם, תבלון של מערכות יחסים, מימוש פנטזיות, התגברות על פחדים והתמודדות עם קשיים בביצוע . הרבה מן המשתתפים מישירים מבט אל מול המצלמה ונראה שהם מודעים לכך שיצפו בהם בעתיד. אחת המשתתפות אף מספרת בוידוי שחלק מהריגוש עבורה היה לדעת שאנשים יאוננו יחד איתה ובעצם יחוו איתה אורגזמה. בדומה לאתרים רבים ברשת, האתר הצליח לבנות קהילה שמתכתבת עם עצמה בפורומים ובסרטונים. דווקא בזכות ייחודו והיבדלותו בתוך עולם האתרים הפורנוגרפיים, האתר רווחי מאד, הצפייה בסרטונים כרוכה בתשלום חודשי או שנתי וישנם כעשרים וחמשה אלף משתמשים רשומים. רוב המשתתפים הם לבנים צעירים כנראה ממעמד סוציו אקונומי בינוני (זאת על פי צפייתי בלבושם, אופן דיבורם וכן על פי העובדה שיש להם האמצעים לצלם עצמם), אך באתר ישנם גם גברים ונשים שלאו דווקא היו מתאימים לפורנוגרפיה מיינסטרימית משום גילם המבוגר יחסית וגודל גופם. בזאת האתר פתוח ומאתגר יותר מאתרי פורנוגרפיה מסחריים. קהל היעד של האתר מונה גברים נשים וזוגות. בעקבות בדיקת הפורום, שבו רוב המגיבים גברים, ניתן להסיק שרוב המשתמשים הם גברים. האתר מתיימר להציג את המשתתפים מנקודת מבט שהיא יוניסקס, אך יש לו נטייה לכיוון הסטרייטי הגברי. למרות זאת האתר ידידותי גם לנשים שמעונינות בייצוגים מיניים ואינן מעונינות בייצוגים הפורנוגרפיים הגבריים הבוטים כפי שהם מיוצגים בדרך כלל בפורנוגרפיה.

סוג הצריכה ש- Beautiful Agony מכוון אליו הוא פרטי. האתר איננו שם דגש על האורינטציה המינית (הומו או סטרייט) של קהל היעד או המציגים, כיוון שהמצולם נמצא לבד מול המצלמה (גם אם יש יחד איתו פרטנר). הדגש העיקרי הוא על האורגזמה שמיוצגת דרך הבעות הפנים והקולות של המשתתפים - גברים, נשים, סטרייטים והומואים. אם כי נראה שרוב המשתתפים הם סטרייטים (בעקבות הוידויים). כמו כן נראה שאין ייצוגים החורגים מן הדיכוטומיה גבר- אישה .כלומר אין ייצוג של טרנסג’נדר לדוגמה, וזאת אולי משום שהאתר עוסק בקטגוריות של גברים ונשים. ייתכן כי בעתיד בעלי האתר יפרסמו ייצוגים אלטרנטיבים מיניים דוגמת הטרנסג’נדר (בכל אופן חוקי האתר לא שוללים זאת).

על פי לינדה ויליאמס, לפורנוגרפיה יש שאיפה לתפוס וידוי גופני של האורגזמה, לתפוס רגע מדויק של הנאה על ידי וידוי ויזואלי גופני של אורגזמה- במקום וברגע שהגוף מדבר במקומינו. וילאמס רואה בז’אנר ההארד קור שהפך מיינסטרים (במיוחד כאשר מדובר על פורנוגרפיה באינטרנט), ז’אנר שיש בו שאיפה להגיע לאמת מינית, - ואמת זו היא רגע האורגזמה שמקבל ביטוי ויזואלי. אולם הפתרון שהפורנוגרפיה מצאה כדי לייצג את אותו רגע בלתי נשלט של האורגזמה הוא המני שוט (money shot) השפיכה הגברית, הפיזית שאיננה ניתנת לביטול. המני שוט משמש תחליף להנאה הויזואלית של האישה ובעצם אמור לייצג את ההנאה הנשית. זו הקונבנציה המוכרת לנו היום בסרטים הפורנוגרפיים המיינסטרימים. ייצוג האורגזמה הנשית בפורנוגרפיה מתרחק מהסובייקט עצמו על ידי שימוש באמצעים כגון השפיכה הגברית, קולות שמוקלטים במועד אחר ואף שימוש בייצוגים ויזואלים מטאפורים כגון פעמונים מצלצלים טילים נורים וזיקוקים.

בניגוד לפורנוגרפיה מיינסטרימית, ייצוג האורגזמה באתר Beautiful Agony היא דרך הבעות הפנים והקולות בלבד, שם אין צלצולים או זיקוקים. הסאונד הינו מקורי וכמעט שלא רואים שפיכה (למעט ייצוג אחד, בו רואים שפיכה נשית בפריים) . ייצוג האורגזמה על ידי הבעות הפנים בלבד,יש בו משהו חתרני במיוחד. ב- Beautiful Agony ישנו ניסיון לקבל ייצוג שהוא לדעתם הייצוג היותר אמיתי והיותר אינטימי של אורגזמה. אם בעבר לפורנוגרפיה היה תפקיד חתרני וביקורתי כלפי הממסד, הדתי והבורגני,. הרי שעל ידי הצגה של אורגזמה בצורה כה פשוטה- מראה הבעות הפנים, Beautiful Agony מבקר את מוסד הפורנוגרפיה עצמו. הוא מבקר את הפורנוגרפיה המיינסטרימית שמתמקדת בעיקר בפטישטיזציה של איברים ומתעלמת מהסובייקט עצמו. יתרה מזאת, ההצגה של גברים ונשים ב- Beautiful Agonyכשהם חווים אורגזמה בצורה זהה מבחינת צורת הצילום, אותו ייצוג דרך הפנים של המשתתפים, יוצר סוג של שיווין מיני בין הגברים והנשים שמוצגים באתר, ומערער על הפטריארכיה המקובלת ועל מעמד הגבר כשליט ואישה כנשלטת.

כך Beautiful Agony אולי חותר תחת סוג המיניות שהובנתה בגלל הפורנוגרפיה המיינסטרימית, האישה או הגבר, שמאוננים מול המצלמה עושים זאת לבד. מבחינת הייצוג, גם אם ישנו פרטנר בחדר אין הוא שונה בהרבה מהויברטור משום שהעניין הוא לא לראות אישה או גבר כנועים או ‘נחדרים’, הרעיון הוא החויה המינית הסוביקטיבית של כל משתתפת ומשתתף כפי שזו מיוצגת על ידי הפנים והקולות. המשתתפים נראים רגילים וממש לא מזכירים כוכבות או כוכבי פורנו (חלק מהם מלאים או גילם מבוגר). ישנו גם אלמנט נוסף של קריאת תיגר על ההתיחסות לפרטי ולציבורי. בעוד שפורנוגרפיה מיינסטרימית מנסה לחקות דברים פרטיים שעושים בדרך כלל לבד כמו סקס או אוננות, ולמעשה היא עושה זאת באמצעות הפקה שלמה של במאים טכנאים,שחקנים ואחרים ,שמנסים לחקות מימוש פנטזיה ארוטית. הסרטונים באתר Beautiful Agony מצולמים על ידי המשתתפים עצמם. הדבר משיג אינטימיות וקשר ישיר למצולם ללא התיווך של הבמאי צלמים מקצועיים וחברת ההפקות.

אם על פי קתרין מקינון פורנוגרפיה מצליחה לכונן את יחסי הכוח שבין גבר לאישה ו”הפורנוגרפיה ממסדת את המיניות של עליונות המין הגברי”. דווקא Beautiful Agony מראה שניתן להשתמש בפורנוגרפיה אלטרנטיבית על מנת לנסות ולכונן מיניות אחרת שמבוססת על ההתייחסות לסוביקט עצמו. אתר זה מראה סוג מיניות שבה, מה שהמצולם מרגיש זה העיקר, תוך כדי נוצרת התחשבות באחר.

Beautiful Agony איננו מציג עצמו כאתר חתרני, ואין לו אג’נדה פוליטית ברורה לשנות את סדרי המיניות, אך דווקא משום שהוא אתר הנושק למיינסטרים, ייתכן ותפוצתו רחבה יותר והוא מגיע לקהל שצורך בדרך כלל פורנוגרפיה רגילה. הקהל ה’רגיל’ מקבל באתר זה חוויה אלטרנטיבית שיכולה אולי לשנות דבר מה בתפישה המינית שלו .

החוויה האישית מצפייה בסרטונים המוצגים באתר שונה בהחלט מצפייה בפורנוגרפיה רגילה. הפורנוגרפיה המיינסטרימית נותנת הרגשה ‘מלוכלכת’ לכל אספקט הצפייה ומדגישה את האיסור החברתי כאקט המעורר, מכאן שהפורנוגרפיה המיינסטרימית גורמת לריחוק מנטלי מהייצוג המיני ומהמשתתפים בו. אין תחושת קירבה למשתתפים ולייצוג משום מימד הפנטזיה שבו, הנשים המיוצגות נראות כמו זן אחר של נשים והעולם שבו הפורנוגרפיה מתרחשת בו הוא עולם לא אמיתי, עולם שבו נשים שופעות רוצות רק סקס פרוע וחסר מעצורים וגברים בעלי איברים עצומים שופכים כמויות אדירות של זרע על נשים כנועות שנהנות מכל רגע.

Beautiful Agony איננו מרחיק את הצופים לא מהייצוג עצמו ולא מהמשתתף. להיפך, המטרה היא להתקרב כמה שיותר לסוביקט עצמו ולצורה שבה הוא חווה אורגזמה והנאה מינית. מהבחינה הזו חווית הצפיה אינטימית הרבה יותר מאשר בחווית הצפייה בפורנוגרפיה מיינסטרימית. אין תחושה מלוכלכת ואין תחושה של חוויה פורנוגרפית למרות שהייצוג מעורר ריגוש. עקב זה ישנם דיונים באתר לגבי ההגדרה האם הוא פורנוגרפי או שמא ארוטי.

עבורי, אולי החשוב מכל הוא, שהמשתתפים באתר לא נראים מנוצלים בצורה בוטה כל כך כפי שהמשתתפים או יותר נכון המשתתפות נראות מנוצלות פגועות וכנועות בפורנוגרפיה מיינסטרימית. הצפייה גם איננה מסתכמת בגירוי מיני בלבד אלא מתעלה לסקרנות אנושית לגבי איך אדם נראה כשהוא חווה אורגזמה, מעניין לגלות את הגיוון שבאתר ולגלות איך כל אדם חווה אורגזמה בצורה מיוחדת משלו, זאת בניגוד לפורנוגרפיה מיינסטרימית שבדרך כלל מציגה ייצוג מסוים של האורגזמה. ב- Beautiful Agony יש אלמנט רגשי והזדהותי חזק עם המצולמים בדיוק משום שהפנים מביעים כל כך הרבה רגש שאין אנו יכולים להתעלם ממנו. כאשר הסובייקט צופה בנו צופים בו, יש חשיפה אינטימית גדולה מאד ששונה באופן מהותי מהפורנוגרפיה הרגילה.

הדיון שנמצא באינטרנט סביב Beautiful Agony דן במידה רבה בניסיון להגדיר את הייצוגים המיניים באתר. חלק מהמגיבים בפורומים ובוידויים מנסים להגדיר לעצמם את מהות האתר, רבים מתארים את Beautiful Agony כארוטיקה וחלק מגדירים אותו כאומנות פורנוגרפית, ואכן יש אלמנט אומנותי בייצוג. החשיפה של הפרטי האינטימי אל המרחב הציבורי יש בו אקט אומנותי מובהק. ממש כשם שהאמנית טרייסי אמין (Tracey Emin) מציגה את מיטתה בחלל הגלריה כך גם האמנים באתר מציגים עצמם לראווה לעיני כל בגלריית האתר. Beautiful Agony מתכתב אם האומנות המודרנית ובעיקר אומנות הפרפורמנס. השימוש באוננות באומנות הוא מוכר, לדוגמא האמן ויטו אקונצ’י (Vito Acconci) אונן בזמן שהמבקרים טיילו בגלריה במהלך עבודת הפרפורמנס “Seedbed” שאותה הציג בשנות השבעים. וכן אנדי וורהול התנסה בסוגים שונים של פרפורמנס/אקטים מיניים בעבודות קולנוע אקספרימנטלי.

גם אם ייחסתי לאתר מעלות רבות יותר מאשר באמת יש בו, עדיין האתר יוצא דופן לעומת אתרים פורנוגרפיים אחרים. Beautiful Agony איננו רחוק כל כך מהזרם הפורנוגרפי המרכזי, ובכך ייחודו. בעוד שתעשיית פורנוגרפיית השוליים מגיעה אל קבוצות מצומצמות (דוגמת ברוס לה ברוס או אנני ספרינקל), הרי Beautiful Agony’ ,שמופיע כאתר ללא אג’נדה ברורה, פונה לקהל יעד גדול בהרבה מזה של פורנוגרפיית השוליים. יש בכוחו (בעזרת אתרים או ייצוגים דומים) אולי אף להשפיע על מוסד המיניות הסטרייטית המקובלת בחברה, או לפחות לקרוא תיגר על תעשיית הפורנוגרפיה המרכזית שפועלת היום.

ביבליוגרפיה

www.beautifulagony.com

project muse scholarly journals online http://muse.jhu.edu/

Linda Williams, “fetishism and hard core”

ברברה מקינון, לא בעיה מוסרית, בתוך: פמיניזם משפטי בתאוריה ופרקטיקה. רסלינג. 05.

זיו עמליה, המחלוקת הפמיניסטית על פורנוגרפיה. בתוך: תיאוריה וביקורת 25

מאלווי לורה, עונג חזותי וקולנוע נרטיבי. בתוך: ללמוד פמיניזם: מקראה. הקיבוץ המאוחד 06.

הפוסט הזה נכתב ביום Saturday, 15 בSeptember 2007, בשעה 16:19, והוא שייך לנושא טקסטים לא שלי , אהבה ומיניות . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏